א. הכרעה בוועידה העשירית של מפא"י

עמוד:455

. 145 אל סימה אחילאה , ירושלים ירושלים , ב' בשבט תשכ"ה , 5 בינואר 1965 גב' אחילאה היקרה , כפי שהבטחתי לך - אנסה להשיב על מכתבייך , על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון . ( 1 ) התנגדתי עקרונית ואני מוסיף להתנגד גם כיום לכל התערבות של גופים מפלגתיים בענייני ביטחון . כלל גדול זה למדתי דווקא מחברנו דוד בךגוריון . הוא נהג בהתאם לו . לא רק במכלול תפקידיו כראש ממשלה ושר ביטחון , אלא גם מקרה קונקרטי זה , של הפרשה . כזכור לך הרי הוא התנגד , כבר בשנת , 1960 לכך שגופים מפלגתיים יעסקו בבירור העניין . התפטרתי משום שרציתי למנוע שהמפלגה תיכשל ותעמיד את שליחיה בפני הבררה של הצבעה בניגוד למצפונם או הפרת החלטה מפלגתית . בכינוס המרכז ביום א 13 . 12 . 1964 אמרתי במפורש שאינני סבור שהמרכז יכול וצריך לדון בנושא זה , מסיבות ממלכתיות , כמו משום שאין החברים מכירים את הנושא שברןיוןן , על כל סיבוכיו ומשמעותו . לאחר שהמרכז הוסיף לדון בנושא זה - החלטתי מה שהחלטתי , ודומני שהיתה זו החלטה נכונה . והעיקר היה זה בן גוריון שבישיבת המזכירות במוצאי שבת בירושלים תבע התפטרותי והודיע שאני אינני מייצג אותו , ואיש מלבר מ' שרת לא מיחה . חייב הייתי כלפי הציבור להתפטר ולאפשר למפלגה להחליט . שאלת היחס בין המפלגה לשליחיה במדינה ובגופים נבחרים אחרים היא בעיה קונסטיטוציונית קשה . אסכם בקצרה דעתי בנושא זה - המפלגה שולחת חבריה כדי שישמשו במוסדות המדינה וההסתדרות . היא חייבת לתבוע מהם דוח על מה שעשו , ואם אינה מרוצה ממעשיהם - הרי יכולה לשלול מהם את המנדט , ואפילו באמצע תקופת כהונתם , כשם שהמפלגה עשתה ללבון . עם זה אין היא רשאית לקבוע להם החלטה שהיא בתחום סמכותם הבלעדית לפני מעשה . במידה ובירור מפלגתי לפני החלטה מראה לנציג המפלגה שדעת הרוב שונה מדעתו , רשאי הוא לקבל את הדין או להתפטר , אבל אין המפלגה יכולה לכפות עליו עמדתו . אם נוותר על עיקרון זה נהפוך את נציגינו ל"באי כוח" בלבד , החייבים לחזור אל נבחריהם כדי לבקש מהם הנחיות - מה עליהם לעשות בכל נושא . דבר זה אין להעלותו על הדעת בתנאי ממשל תקינים . ושוב אדגיש - המפלגה רשאית לשלול את המנדט מנציגיה , אבל לא לכפות עליהם דעה ועמדה מלכתחילה . משום כך י ש יסוד לטענה שהמרכז אינו רשאי להטיל מרות על שליחיו בנושא זה , כמו בנושאים אחרים שבתחום סמכות ממשלתית בלעדית . מה גם ששום החלטת מרכז במקרה זה לא היתה . ( 2 ) גרסה זו , לפיה מנסה בן גוריון לטהר את שמו מחשד שמא נתן הוא את ההוראה , אינה בלתי ידועה לי . ועדת השרים במסקנותיה הזימה ריבה זו באמרה "אין כל אחיזה לטענה כי הוראה לקצין הבכיר ניתנה על ירי ארם אחר , בין במערכת הביטחון ובין מחוץ לה" ( סעיף 11 במסקנות הוועדה . ( גם יושב ראש ועדת השרים , פנחס רוזן , במכתבו לד' בן גוריון בינואר , 1961 הכחיש דיבה זו בצורה חריפה ביותר . ולמעשה אין כיום מי שמעלה הרעיון על דעתו . אגב , תמה אני על כך שבדברייך הטלת דופי אישי חמור במי שהיה שר משפטים בישראל שנים רבות , וזכה לכבוד ולהערכה רבה מצד אישי מפלגות רבות . ורוד בן גוריון חזר ואמר בפומבי שבחו , יושרו והגינותו פעמים רבות . פנחס רוזן וחבריו לוועדה , ואני בתוכם , פעלנו ובדקנו את הנושא בריקה רבה . הסתייענו לשם כך בעבודתו של היועץ המשפטי דאז , הגענו למסקנתנו לא מתוך התחשבות כפנחס לבון , אלא משום שסברנו שמסקנותינו אמת , לפי מיטב הבנתנו והכרתנו . שמא תזכרי שגם חברנו שיטרית שימש תקופה ארוכה כשופט , והוא הביא נימוקים בעד ונגד ואמר כי על הממשלה להחליט והביע ספק אם אפשר להגיע למסקנה ברורה ובהירה שלא יהיה מקום לערעור של צד כל שהוא . אבל את אומרת שבן גוריון רוצה ב"טיהור שמו , " כאילו זקוק הוא לכך , ובחשיפת האמת ער תומה . נשאלות כמה שאלות : למה לא בדק בן גוריון נושא זה לאחר שנעשה שוב שר ביטחון ב ? 1955 או לאחר הבחירות של אותה שנה , כשנעשה שוב

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר