ה. בשדה הדיפלומטיה הבין־לאומית - הידוק הקשרים באמריקה ובאירופה

עמוד:426

לשיט אניות ישראליות בהתאם להחלטות האו"ם . הוא ביקש גם שצרפת תשפיע על גרמניה המערבית וסין העממית לקשור יחסים דיפלומטיים עם ישראל ( תעודה . ( 137 על פי עדותו של שמעון פרס כבשה אישיותו החמה של אשכול גם את דה גול והסבריו הפשוטים והישירים מצאו את הדרך אל לבו ; הפגישה בין השניים הסתיימה באישור מחודש לירידות בין צרפת לישראל . "אם לדון על פי סבר הפנים , על פי הדיבורים ששמענו מכל אחד ואחד - לא יכול להיות יותר טוב , " סיכם אשכול את הביקור בישיבת הממשלה ב 12 ביולי . בתוך זמן לא רב החלו הסיכומים שהושגו בביקורו של אשכול בארצות הברית להניב פרות . ב 27 ביולי התכנס בירושלים לראשונה צוות המומחים האמריקני-הישראלי לבדיקת נושא ההתפלה של מי ים שהוקם על פי ההסכם שנחתם בוושינגטון . אשכול השתתף בישיבה זו ובדברי הפתיחה שלו טען שמקורות המים הזמינים בישראל ינוצלו עד תום בתוך מספר שנים ולכן עתידה ופיתוחה הכלכלי תלויים בהוספת מקורות מים , בעיקר על ידי התפלת מי ים : " ברור עד מאוד כי תוספת מים בישראל של שנות השבעים הראשונות משמעותה האחת היא שימוש במי ים . " אשכול סקר את שלושת מכוני ההדגמה הקטנים לשיטות שונות של התפלה שהוקמו בדרום הארץ , אך קבע ש"מה שדרוש כעת אלה מפעלי התפלת מים בקנה מידה תעשייתי , בעלי יעילות גבוהה להפוך מי ים למים מתוקים בכמויות גדולות" ( תעודה . ( 138 מפאת החשיבות שייחס לנושא החליט אשכול שהטיפול בנושא התפלת מי ים ירוכז במשרד ראש הממשלה . באוגוסט 1964 מינה את הרמטכ"ל לשעבר צבי צור , מנכ"ל חברת "מקורות , " לרכז את כל הפעולות הקשורות לעניין ההתפלה וזאת בכפיפות ישירה אליו . צלע נוספת בביסוס האינטרסים של ישראל באירופה היתה גרמניה המערבית . מאז הקמת מדינת ישראל היתה שאלת היחסים עם גרמניה טעונה במשקעי העבר ובאורח טבעי לא נקשרו יחסים דיפלומטיים מלאים בין שתי המדינות . אולם במרוצת השנים עלתה חשיבותה של גרמניה לכלכלה הישראלית ובנוסף סיפקה לישראל - בתור סיוע וללא תשלום - ציוד צבאי רב ערך . למעשה למעט צרפת ובריטניה היתה גרמניה ספקית הנשק העיקרית של ישראל בשנים 1963-1960 וסיפקה לה מסוקים , מטוסי תובלה , תותחי נ"מ , משאיות , תחמושת ועוד . על רקע זה גברו קולות שקראו להעלאת דרג היחסים בין המדינות עד כדי יחסים דיפלומטיים מלאים . קובעי המדיניות בישראל החליטו שבכל מקרה היזמה לצעד כזה צריכה לבוא מצדה של גרמניה , אך עמיתיהם בגרמניה היססו . הם חששו שמהלך כזה יוביל להכרה של מדינות ערב בגרמניה המזרחית , ובזאת יקנו לה לגיטימציה בין לאומית ויחייבו את גרמניה המערבית לנתק את יחסיה הדיפלומטיים עמן , בהתאם לדוקטרינת הלשטיין - על פיה נהגה גרמניה המערבית לנתק את יחסיה הדיפלומטיים עם כל מדינה שהכירה בגרמניה המזרחית . בראשית הסתיו של 1964 סוכמו בחיוב המגעים החשאיים בין שתי המרינות על הספקת טנקים מעודפי הצבא הגרמני לישראל , ובכך הפכה גרמניה לספקית הנשק העיקרית לישראל באותה השנה , דבר שהעלה את חשיבות היחסים עמה . אשכול עצמו קבע בישיבת הממשלה בראשית אוקטובר כי "גרמניה כיום היא כוח חשוב , אולי עכשיו גם עולה ושיעלה באירופה ... אין אנו יכולים לוותר על הקשרים עם גרמניה . " על רצונו של אשכול בשיפור היחסים עם גרמניה העיבו מלבד הרגישות הציבורית וזיכרונות השואה גם פעילות המדענים הגרמנים במצרים . בקיץ 1962 נודע שמדענים גרמנים עוסקים בפיתוח נשק השמדה המוני שמיועד לפגוע במדינה היהודית , שבה מצאו מקלט ניצולי השואה , והדבר עורר גל של תגובות רגשיות חריפות בכנסת ובציבור הישראלי . בעקבות פניית ישראל עשו שלטונות גרמניה מספר ניסיונות להשיב את המדענים לארצם - אך הדבר לא עלה בידם - ובאביב 1963 החליט הבונדסטג פה אחר להורות לוועדה מוסמכת להכין הצעת חוק שיאפשר פעולה נגד המדענים . אולם החקיקה לא יצאה אל הפועל מסיבות שונות ובכללן החשש בגרמניה המערבית מן ההשפעה שתהיה לכך על יחסיה עם מצרים . ב 9 בספטמבר 1964 כתב אשכול אל קנצלר גרמניה לורוויג ארהרד והפציר בו לנקוט את הצעדים הנדרשים כדי להפסיק את פעולתם של אזרחי ארצו במצרים : "מעשים שיביאו לידי ארגעה אמתית באזור המתוח שבו אנו חיים , ושיסירו מעלינו את הסיוט של יד גרמנית עוזרת לחלומות השמדתנו" ( תעודה . ( 139

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר