ד. איחוד ופיצול בתנועת הפועלים

עמוד:416

ר . איחוד ופי צול בתנועת הפועלימ ה תנועת הסתייגות הפועלים מהפלגנות ליוו את ומהפיצול אשכול לאורך שהיו כל נחלתה פעילותו של הציבורית . מאז הפילוג במפא"י ופרישה סיעה ב בשנת 1944 חרף מאמציו האישיים להניא את חבריה מלנקוט צער זה , לא פסק אשכול לקוות ולהאמין שניתן יהיה להשיב את הגלגל לאחור . עם כניסתו למשרד ראש הממשלה האמין שנוצרו תנאים לחידוש מאמצי האיחור וזאת משני טעמים עיקריים . במאמר שפורסם בפברואר 1963 בעיתונות הפועלים , "עוז לתמורה בטרם פורענות , " קרא יצחק בן אהרון , מראשי "אחדות העבודה , " לאחד את מפא"י , מפ"ם ואחדות העבודה על בסיס תכנית פעולה כלכלית חברתית לעשר שנים . ומלבד זאת בן גוריון , שאישיותו ומשקעי העבר בינו לבין כמה מראשי אחדות העבודה ומפ"ם הרתיעו את חבריהן מלשקול איחור עם מפא"י , לא עמד עוד בראש מפא"י . לבד ממניעים רעיוניים ביקש אשכול לקדם את האיחוד עם אחדות העבודה כדי להכניס לשורות המפלגה קבוצה מרשימה של מנהיגים בעלי רקע ביטחוני שהשתייכו לאחדות העבודה ובהם יגאל אלון , ישראל גלילי ומשה כרמל . קבוצה זו היתה אמורה להוות משקל נגד לצעירים במפא"י , שפעילותם הביאה למריבות פנימיות ולפיצול בשורותיה , ולרענן את המפלגה , שסבלה מתדמית שלילית בקרב חלקים בציבור . עדות לכך יכול היה אשכול לשמוע בפגישה עם מספר חברי מפא"י , ובהם הסופר יזהר סמילנסקי והמשורר נתן אלתרמן , בדצמבר 1963 כרי לרון על המצב במפלגה . בדיון נאמרו דברים קשים על הסתאבות המפלגה ועל הבינוניות המאפיינת את עסקניה , ובלשונו של שאול אביגור : " השררה והשלטון , הם עושים בנו שמות . " אחרים טענו שהמפלגה הפכה לשם נרדף בציבור לשחיתות ופרוטקציוניזם , ושאין בה כל שאר רוח . אלתרמן שיבח את היזמה להתאחד עם אחרות העבודה אך הזהיר מפני ביצוע האיחוד בשעה שבמפלגה מתהווה קרע עם הצעירים בראשות דיין ופרס . הדוברים כולם קראו לאשכול לחולל שינויים מפליגים באופיה של המפלגה ולמנוע את הקרע הפנימי בה . בדברי תשובתו הסכים אשכול לניתוח של מצב המפלגה ולצורך לחולל בה שינויים מסוימים אך הסתייג מן ההתקפות על עסקנים ותיקים ומסורים ומהצבת "נכסי הרוח" מעל העבודה היומיומית . הוא לא חסך שבטו מן הצעירים ולגלג על רעיון "החלוציות הממלכתית" שלו הטיפו . כמו כן ביקר את מעשיו של דיין והזהיר שהוא "מתכונן ומחפש אפשרות לעזוב את הממשלה בטריקת דלת . " ואמנם בסופו של דבר פרש דיין מהממשלה בנובמבר , 1964 בטענה שאין משתפים אותו בענייני ביטחון , וחיים גבתי החליף אותו בתפקיד שר החקלאות . בדצמבר 1963 החל משא ומתן לקראת איחוד מפלגות הפועלים , תחילה בין נציגי מפא"י לנציגי אחדות העבודה , ולאחר מכן הצטרפו לדיונים גם נציגי מפ"ם . סמוך לתחילת הדיונים גרם אשכול קורת רוח רבה לאנשי אחדות העבודה בכך שהציע לממשלה למנות את יצחק רבין לרמטכ"ל . מינויו של רבין היה מינוי מקצועי לחלוטין ובהתאם לרצונו של בן גוריון , אך מבחינתם של חברי אחדות העבודה היה בכך מעין הסרת חרם לא רשמי שהוטל עליהם מימי פירוק הפלמ"ח , ושגרם להרחקתם מצה"ל של אלון , כרמל ומפקדים נוספים . רשמית לא היה רבין חבר מפלגה , אך הוא נחשב לאיש אחדות העבודה בגלל שירותו בפלמ"ח ובגלל הפעילות הציבורית של אביו , נחמיה רבין , בשורות אחדות העבודה . עם תחילת הדיונים בין המפלגות הסכים אשכול כי המטרה בשלב זה אינה איחוד מלא , אלא הקמת "המערך החדש בתנועת הפועלים" לקראת הבחירות לכנסת , וזאת על יסוד תכנית פעולה משותפת וחלוקת נציגים מוסכמת . ואולם מיד בתחילת הדיונים צפו ועלו קשיים שהוסיפו לספקות שהיו קיימים ממילא לגבי אפשרות ההצלחה של המהלך . אחרות העבודה תבעה להכניס את מפ"ם לממשלה כצעד מקדים להקמת מערך מפלגתי . וכן תבעה לבטל את הדחתו של לבון מתפקיד מזכיר ההסתדרות ולהכניס לפעילות במסגרת "המערך" את קבוצת "מן היסוד , " קבוצת אנשי מפא"י שהתגבשה סביב פנחס לבון לאחר הדחתו , ושפרשה מפעילות במוסדות המפלגה . בשלב ראשון הוחלט למקד את

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר