ב. סגנון חדש בענייני פנים

עמוד:410

אשכול לא היה שומר מצוות והשקפת עולמו היתה חילונית הומניסטית . את דעתו על הקשר שבין ההלכה הדתית לחיי הקהילה ביטא כבר במכתבו לברון רוטשילד משנת 1931 ( תעודה , ( 29 שבו עמד על שני עקרונות מרכזיים : חירות היחיד לקיים או לא לקיים מצוות מעשיות וקבלת ערכים משותפים לכל האומה . גם בהיותו ראש הממשלה דבק בתפיסה כי יש לשמור על זכותו המלאה של היחיד לחיות את חייו על פי מצפונו ובד בבד להתחשב בשומרי המצוות בהתאם לעקרונות הסטטוס קוו . הוא האמין כי דרך זו מחייבת התחשבות והבנה משני הצדדים , ובדיון בכנסת על הצבעת אמון בממשלתו ב 26 ביוני 1963 קבע : "נקודת המוצא היא - הרצון לבנות במשותף חברת עם המושתתת על הערכה הדדית וסובלנות הדדית של בעלי דעות שונות . איננו יכולים להתעלם מייחודה של דת ישראל כדת לאומית , כמו שאיננו יכולים להתעלם מכך שרובו של הציבור אינו חי את חיי היום יום שלו לפי ציוויי ההלכה , ואף מצויים רבים המתנגדים לכך שהדת תכתיב להם , ולמדינה כולה , אורח חייו של הפרט . בין קצוות אלה שומה על המדינה והכנסת להלך בזהירות כדי לא לפגוע בעקרונות , לא של אלה ולא של אלה . " אשכול אף שאף לקרב בין חילוניים לדתיים על ידי הכרת נכסי הרוח של המסורת היהודית . ראיה לכך היו תמיכתו במפעלו של הרב עדין שטיינזלץ לביאור ותרגום התלמוד מארמית לעברית והמאמצים שהשקיע לשם הקמת מועצה ציבורית שתקדם את המפעל . "שיטתך נראית לי כמתאימה להקניית התלמוד למבוגרים שלא שנו ; ולדור הצעיר אשר העברית שגורה בפיו , " כתב אל הרב שטיינזלץ בינואר . 1964 בחודשים הראשונים לכהונתה של ממשלת אשכול שבו ועלו על שולחנה באורח סדיר העימותים על רקע תביעות החוגים הדתיים . בדיונים אלו נהג אשכול בדרך כלל להקים ועדת שרים שתחפש פתרון שיניח את דעת כל הצדדים . עם זאת התנגד בתוקף לכל שינוי בסטטוס קוו בענייני רת ומדינה , ועל אחת כמה וכמה לכל ניסיון לשנותו באמצעות לחץ אלים או אחר מצד החוגים הדתיים . לאחר שכשלו כל הניסיונות למצוא דרך נסיעה חלופית למעבר מנדלבאום בשבתות וחגים , החליטה הממשלה , בהמלצת אשכול , שלמרות התפרעויות החרדים יישארו המעבר והרחובות המוליכים אליו פתוחים לתנועה בשבת . הדיון בנושא זה בממשלה ב 17 בנובמבר 1963 לווה בוויכוח חריף עם נציגי המפד"ל , שגינו אמנם את התפרעויות החרדים אך תמכו בסגירת המעבר בשבת . שר הדתות זרח ורהפטיג טען בדיון שנשמעו בממשלה , ואף מצד העומר בראשה , ביטויים של צער על התרחבות האוכלוסייה הדתית בארץ , וכי בציבור הרחב מתנהלת הסתה נגד הציבור הדתי ומתפתחת אווירה של שנאה כלפיו . אשכול דחה את טענותיו וחזר על עמדתו ש"עלינו להקשיב אחד לשני באוזניים כרויות ופתוחות . " עם זאת תקף במילים חריפות את האלימות שמפגינים נטורי קרתא וקבע : "לא אהיה אסקופה נדרסת לרגלי קלגסים אלה . " בנושא המטבח הלא כשר באנייה "שלום" החליטה הממשלה , דווקא בניגוד להמלצת ועדת השרים , שטובת העניין מחייבת את קיומו , ובפברואר 1964 ענה אשכול ברוח זו לקובלנותיו של הרב מרדכי קירשבלום , נשיא הסתדרות הציונים הדתיים באמריקה ( תעודה . ( 132 במכתב חזר על העקרונות המנחים אותו בשאלות דת ומדינה ועל הצורך בהתחשבות הדדית . במכתבו הזכיר אשכול אירוע בעל משמעות מדינית ודתית כאחת שהתרחש בינואר , 1964 והוא ביקורו הראשון בתולדות הכנסייה הקתולית של האפיפיור בארץ ישראל . מאז קום המרינה היו היחסים בין הכס הקדוש למדינת ישראל מתוחים . שאלת השליטה במקומות הקדושים לנצרות בתחומי ישראל , ההיסטוריה רוויית הפגיעות של נוצרים ביהודים על רקע דתי ועניינים נוספים יצרו את המתח ביחסים בין שתי המדינות והווטיקן אף לא הכיר רשמית במדינת ישראל . האפיפיור פאולוס השישי עשה אפוא כל מאמץ כדי שביקורו לא ייטע את הרושם שהווטיקן מכיר במדינת ישראל . הוא טען שהוא מגיע למדינת ישראל בתור צליין , וטקס קבלת הפנים נערך לכבודו במגידו ולא בירושלים הבירה וחסר גינונים ממלכתיים . למרות זאת ראה אשכול חשיבות רבה בביקור וציין באוזני דוד פלינקר , כתב העיתון היידי "טאג מארגן ג'ורנל , " ש"אם כי ייתכן וחסרו גינונים מסוימים בביקורו של האפיפיור המסמלים הכרה במדינת ישראל , אבל בדיעבד הביקור עשה הרבה לקביעת ההכרה בעיני העולם . " עוד טען שפגישות האפיפיור עם נשיא מדינת ישראל זלמן שזר והגינונים שנלוו להן , "בכל אלה יש מקום הוכחה גם על נכונות נפשית , מחוץ לסימנים החיצוניים , להכיר בכך שארץ הקודש היא ארצו של העם היהודי , בניהם של אברהם , יצחק ויעקב , לפי ביטויו . "

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר