ב. סגנון חדש בענייני פנים

עמוד:407

ב . סגנון חדש בענייני פנים * 9 תחום מדיניות החוץ והביטחון המשיך אשכול את דרכו m של בן גוריון , אבל התייצבותו בראשות ממשלת ישראל סימנה שינוי גדול בסגנון המנהיגות ובעבודת הממשלה . בן גוריון הנהיג סגנון שלטון החלטי וסמכותי והרבה לקבל החלטות בעצמו . לעומתו הצטייר אשכול בתור אדם סבלני ופתוח , המרבה להתייעץ ולהקשיב ומחפש את דרך הפשרה ויישוב המחלוקות . בהיותו איש צוות השתית אשכול את עבודת הממשלה על סגנון קולקטיווי ופתוח תוך שהוא נותן משקל רב לעבודת ועדות השרים , חלקן ועדות קבועות שקיבלו עתה חשיבות רבה יותר , כגון ועדת השרים לענייני ביטחון , שבה נידונו נושאים הקשורים להפעלת צה"ל , וועדת הכלכלה , שהרבתה לדון במדיניות המשקית והכספית ; נוסף עליהן הרבה אשכול להקים ועדות שרים וועדות מומחים אד הוק והטיל עליהן לבחון עניינים שונים שעלו על סדר היום , לגבש לגביהם המלצות ולהביאן בפני הממשלה . לא חסרו באותן שנים בישראל מי שפירשו את סגנונו השונה של אשכול כביטוי להססנות ולחוסר יכולת הכרעה , ושטענו כי תכונות אלו משדרות חולשה , למשל כלפי מדינות ערב , ולפיכך הופכות אותו לבלתי מתאים למשרה הרמה . היו גם כאלו , ואפילו בצמרת מפא"י , שהאמינו שגם הפעם פרישתו של כן גוריון היא זמנית , וכי הוא עתיד לחזור ולהנהיג את המדינה משום שהעם אינו רוחש אמון לאיש מלבדו . אולם חוגים אחרים קיבלו בברכה את שינוי אורחות ההנהגה בישראל ואת מה שראו כדרך רגועה , אנושית , אופטימית ושופעת חכמה עממית שהנהיג אשכול . אישיותו של אשכול וסגנון עבודתו נתנו את אותותיהם בתוך זמן לא רב והדבר בא לביטוי בהפגה מסוימת של המתחים בחברה הישראלית . הציבור הישראלי המפוצל היה זקוק ליד מרגיעה ומאחדת , ואשכול התאים למילוי תפקיד זה . איש , כולל אשכול עצמו , לא חשב שניתן לאחות לגמרי את הקרעים . אולם הוא האמין כי רצון טוב וגישה מתונה ומתחשבת יותר יכולים להקהות מתחים ולהבליט את המשותף . במהרה התברר שהבדלי הסגנון בין שני המנהיגים מובילים בהכרח לשינויים במספר תחומים במדיניות הפנים . אחד מן התחומים האלו היה היחס למיעוט הערבי בכלל ושאלת הממשל הצבאי בפרט . הקמת מדינת ישראל שינתה לחלוטין את צביון היחסים בין יהודים לערבים בארץ ישראל . החברה הערבית , שהפכה מרוב למיעוט , עברה זעזוע קשה וסבלה בשנים הראשונות לקיום המדינה מצעדים שונים שננקטו כלפיה , כגון עקירת תושבים והפקעת רכוש ואדמות , ובמיוחד ממדיניות הממשל הצבאי . מדיניות זו הונהגה בשנת 1948 על פי תקנות ההגנה ( לשעת חירום ) המנרטוריות משנת , 1945 והיא הטילה פיקוח והגבלות חמורות על חופש התנועה של מרבית ערביי ישראל . במרוצת השנים הוצאו אזורים מסוימים מתחומי הממשל הצבאי ובאחרים הונהגו הקלות מסוימות , ואולם בריכוזים הגדולים של האוכלוסייה הערבית ובאזורי הספר עדיין היה הממשל הצבאי תקף . חרף העובדה שהממשל הצבאי עסק גם בפיתוח ובקידום של האוכלוסייה הערבית כדי להעלות את רמת חייה ולהציב טריז בינה לבין הערבים אשר מעבר לגבול , הוא עורר התנגדות ציבורית ופוליטית . במשך השנים הלכה התנגדות זו וגברה והקיפה יותר ויותר מסיעות הכנסת - שנדרשה לאשר את תקנות הממשל הצבאי מדי חצי שנה - ובכללן סיעות "חרות , " ה"ליברלים , " מפ"ם , "אחרות העבודה" ומק"י . מימיו הראשונים כארץ ישראל היד , אשכול מודע לבעיות המדיניות והביטחוניות הקשורות ליחסים בין יהודים לערבים . לימים העידו בנותיו כי הוא לימד אותן מגיל צעיר לראות בערבים בראש ובראשונה בני אדם שווים להן , ולדחות כל עמדה שיש בה שנאה או גזענות כלפיהם . אשכול אף הצהיר באוזני חברי מפ"ם שעמם נפגש "שאני מרגיש את עצמי טוב עם ערבים ... אין לי שום קומפלקס ובוודאי שאין לי שום שנאה . " אולם ככלל לא הרבה אשכול לעסוק בהיבטים המדיניים של השאלה הערבית , ולאחר קום המדינה לא היה מעורב בענייני המיעוטים והממשל הצבאי . בהתבטאויותיו המעטות בנושא זה הכיר אשכול בהכרח לקיים את הממשל הצבאי , אך הביע אי נוחות ממתכונתו וטען שהיא מזכירה לו את הגבלות "תחום המושב" שהוטלו על היהודים ברוסיה . עם מינויו לתפקיד ראש הממשלה ביקש אשכול להיכנס לעובי

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר