א. בימי משבר עם נשיא ארצות הברית ג'ון קנדי

עמוד:394

בדימונה בסוף שנת , 1963 לאחר שהמומחים הצרפתים ימסרו את הכור לידי ישראל ובטרם יתחיל לפעול . עם זאת אשכול התחמק מלתת תשובה מפורשת לדרישת קנדי לביקורים חצי שנתיים בכור והסתפק באמירה כללית : '' אני מאמין שנוכל להגיע להסכם על לוח זמנים עתידי לביקורים . " במעמד מסירת איגרת תשובתו לקנדי לידי השגריר ברבור ביקש אשכול שארצות הברית תשמור בסוד את המידע שמומחיה יפיקו מביקורם בכור בדימונה , היינו שישראל אינה מפתחת נשק גרעיני , ותימנע מלהרגיע את חששותיו של נאצר בנידון , משום ש"למצרים יש טנקים ומטוסים רבים וידוע לנו שהם מפתחים גם נשק כימי ואחר . אין זה לטובת ישראל שארצות הברית משחררת ואת ] נאצר מדאגתו כשמאזן החימוש כל כך לטובתו . " בכך החל אשכול לפתח מדיניות של עמימות גרעינית , שנועדה להרתיע את אויביה של ישראל . בממשל האמריקני הגיעו למסקנה שיותר מכך לא ניתן לקבל מישראל בשלב זה , וקנדי מיהר להשיב לאשכול שהוא מקבל את הצעתו ובכך הסתיים למעשה המשבר החריף בין שתי המרינות . במהלך הדיונים שקדמו לכתיבת איגרת התשובה לקנדי עלתה לא אחת המחלוקת שהיתה קיימת זה מספר שנים בישראל עצמה לגבי הפיתוח הגרעיני . מצדדי הפיתוח הגרעיני טענו שרק הוא יכול לספק לישראל "תעודת ביטוח" לקיומה , שכן רק הוא ייצור איזון מרתיע ליכולתן של מדינות ערב להשמיד את המרינה בנשק קונוונציונלי ועל אחת כמה וכמה אם אחת מהן תקבל נשק בלתי קונוונציונלי מגורם כלשהו מהגוש הקומוניסטי . לעומת זאת לא מעטים התנגדו לפיתוח הגרעיני ובכללם אישים בדרגים הגבוהים ביותר . היו מי שפסלו את הפיתוח הגרעיני משיקולים כלכליים , ונראה שאשכול בהיותו שר האוצר נמנה עמם . הללו טענו שהמחיר הכלכלי הכבד יקשה על ישראל להתחמש בצורה קונוונציונלית . אחרים גרסו שפיתוח גרעיני מצד ישראל ימריץ את מדינות ערב לפתח או להשיג בדרכים אחרות נשק גרעיני , ויכניס את האזור למירוץ חימוש גרעיני , שיפעל לרעת ישראל . סוג אחר של טיעונים נגד הפיתוח הגרעיני שרווח בקרב הוגי דעות שלא עסקו בעשייה מדינית או ביטחונית התבסס על שיקולי מוסר . מאז הטילה ארצות הברית את הפצצות הגרעיניות מעל הירושימה ונגסקי באוגוסט 1945 וגרמה למותם של עשרות אלפים בתוך שניות ספורות , אימצו תנועות שלום ופציפיזם שונות אידאולוגיה ששללה את פיתוח הנשק הגרעיני בטענה שהוא בלתי מוסרי ומסכן את השלום העולמי . דעות כאלו נשמעו גם בישראל . ד"ר שמעון שרשבסקי , יושב ראש אגודת "איחוד" ( תנועת המשך ל"ברית שלום , ( " פנה בעניין זה מספר פעמים אל בן גוריון ואחר כך גם אל אשכול והציע שישראל ומדינות ערב כאחת יתחייבו לאסור על ייצור נשק , קונוונציונלי וגם בלתי קונוונציונלי , ושהאו"ם יפקח על מילוי התחייבות זו . בתשובתו לשרשבסקי באוגוסט 1963 נדרש אשכול לנושא הפיקוח על הנשק ובכלל זה הנשק הלא קונוונציונלי וקבע : " המלחמות באזור נמנעו עד כה לא מפני שהערבים מכבדים את רצוננו בשלום כי אם מפני שהם מכבדים את כוחנו האנושי והצבאי ... כל החלשה בכוחנו תגביר את סכנת הלוחמה . הנחת כבודו שבהציענו לאו"ם פיקוח על תעשיית הנשק במזרח התיכון - קונוונציונלי ובלתי קונ וונציונלי - ירכך לב האומות והערבים וביטחון ישראל ישכון לעד , טומנת בחובה גרעין מפתה אך אסור לנו לדעתי להיגרר אחרי חכה זו להילכד בוו הטמון בה" ( תעודה . ( 127 לא חלפו אלא מספר ימים ואשכול נדרש שוב לשאלת הגרעין והפעם בהקשר העולמי . שליטי סין העממית , שפיתחה באותם ימים נשק גרעיני , גילו מורת רוח מהסכם , PTBT ונקטו יזמה לאסור לחלוטין כל שימוש בנשק גרעיני , את החזקתו ועריכת ניסויים בו וכן ביקשו לכנס ועידה עולמית של ראשי מדינות שתדון בכך . היזמה הסינית היתה מכוונת להשיג אחת מהשתיים : עולם שאין בו כלל נשק גרעיני , ושבו יתבטל יתרונן של המעצמות הגרעיניות על סין , או המשך המצב הקיים , שבו יכולה סין להמשיך ולפתח נשק גרעיני . כחלק מהיזמה פנה ראש ממשלת סין צ'ו אן לאי באוגוסט 1963 אל שורה של ראשי מדינות , וביניהם גם אל לוי אשכול , וביקשם לאמץ את הקו הסיני . הפנייה הסינית , שנוסחה בצורה פורמלית לחלוטין וללא כל התייחסות ספציפית לישראל , הפתיעה את קובעי המדינות בישראל . אף על פי שישראל היתה בין המרינות הראשונות שהכירו בסין העממית בשנת , 1950 לא היו למעשה קשרים כלשהם בין סין לישראל , ולמעט ניסיון של משלחת כלכלית ישראלית רשמית שביקרה בסין בשנת 1955 להביא לכינון יחסים דיפלומטיים - ניסיון שלא צלח - לא היו גם כל מגעים רשמיים בין נציגי שתי המרינות . יתר על כן , יחסיה המשתפרים של סין עם העולם

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר