ג. השנים האחרונות במשרד האוצר - "מדיניות כלכלית חדשה" נוספת

עמוד:374

הברית לקצץ בתקציבי הסוכנות היהודית ולהעמיד אותם על בסיס מאוזן . מימושה של דרישה זאת עתיד היה להוביל להכבדה נוספת על תקציבי הממשלה . בדיון שנערך במליאת הנהלת הסוכנות באפריל 1961 הציעו כמה מהדוברים לדרוש מן הממשלה למשל להגדיל את חלקה בתקציבי הקליטה וההתיישבות ולקבוע שער גבוה מן השער הרשמי של 1 . 8 ל"י לדולר להמרת מטבע חוץ שתשיג הסוכנות . בדבריו בדיון דחה אשכול את מרבית ההצעות האלו ושלל את הנטייה להקטין את חלקו של העם היהודי במימון העלייה וקליטתה ולהטילן על כתפיה של מדינת ישראל . הוא הציג את הקשיים הכלכליים הצפויים למדינה וקבע : "עשר השנים הקרובות תהיינה לנו יותר קשות מאשר אלה שעברו עד עכשיו ... המשימה נעשית קשה מיום ליום . למה הדבר רומה ? לילד הלומד אל"ף בי"ת . עד יו"ד הוא תופס על נקלה ומתקדם מאות לאות . מאות יו"ד ההתקדמות מואטת , התפיסה קשה יותר . " אולם אשכול הבין שיש היגיון בתביעות הדוברים בישיבת הסוכנות היהודית לשנות את שער החליפין לכספי תרומות . הפעלת שער החליפין הרשמי להמרת מטבע חוץ ללידות כאשר שער החליפין הראלי נשחק והולך בגלל קצב עליית המחירים בארץ , גרמה לכך שחלק מזרם מטבע החוץ שנועד לתקציב ההתיישבות ולקליטת עלייה הופנה למעשה , אם כי לא להלכה , לצרכים אחרים . אשכול היה מודע כמובן להשלכות של שיטת "מאה שערים" על עודף הייבוא , ועל רקע הדאגה למאזן התשלומים החלו לבחון במשרד האוצר בחשאי דרכים לשינוי במדיניות שער החליפין , וזאת במגמה לאזן את הגירעון בחשבון השוטף של מאזן התשלומים ולפתור את הבעיות בחשבון ההון . בסתיו 1961 כבר גיבש צוות מיוחד שהוקם במשרד האוצר המלצות לשינויים במדיניות הכלכלית . בכירי המשרד סברו שמבחינת מצבו הכללי של המשק נוצרו נסיבות מתאימות לביצוע השינויים - התעסוקה מלאה , קיימת מגמת צמיחה , ויש עתודות סבירות של מטבע חוץ - וגם בציבור רווחה התחושה של משק איתן . ראשי האוצר טענו גם שהמשק " התבגר" ולכן יש מקום לשנות את שיטת הכוונתו . המשק אינו זקוק עוד למעורבות ולשליטה הפרטנית והמגוננת של הממשלה , האופייניות לכלכלות מתפתחות , ויש לצמצם את כל אלה בהדרגה , לתת יתר חופש למגזר העסקי ולאפשר למשק לתפקד לפי כללי השוק . המלצות משרד האוצר כללו שורה של צעדים ובראשם העלאה ניכרת של שער החליפין הרשמי של הלירה ( היינו פיחות ניכר ) כדי לאפשר קביעת שער חליפין אחיד למטבע חוץ בחשבון הסחורות והשירותים ובחשבון ההון . נוסף לזאת כללה התכנית הצעה לצמצום ההגנה על תוצרת הארץ ולחשיפתה לייבוא מתחרה על ידי ביטול היטלים והפחתה במכס על הייבוא . העלאה ניכרת של שער החליפין וליברליזציה במערך סחר החוץ של המשק חייבו הפעלת מדיניות כספית ופיסקלית מרסנת , ובהתאמה ריסון בשכר , וכל אלה היו כרוכים בהתמודדות עם גורמים בעלי כוח פוליטי רב במערכת . מדיניות הליברליזציה , שהיתה מרכיב מרכזי של התכנית , לא היתה מקובלת על פנחס ספיר וגם לא על החקלאים אנשי ההתיישבות העוברת ; לריסון מוניטרי , שהיה חייב להתבטא בעלייה בשער הריבית , התנגדו אנשי המגזר הפרטי ומשק העובדים כאחד ; לריסון פיסקלי , שפירושו ריסון הוצאות הממשלה , התנגדו כל השרים ; ולריסון השכר התנגדה ההסתדרות . בינואר 1962 נכנסו הדיונים החשאיים על מדיניות כלכלית חרשה להילוך גבוה והשתתפו בהם ראש הממשלה בךגוריון וצמרת בנק ישראל ומשרדי הממשלה הכלכליים . נגיד בנק ישראל דוד הורוביץ , שהתנגד בחריפות למדיניות הקיימת של שער החליפין ושאף המציא את הכינוי מדיניות " מאה שערים , " תמך בהמלצות האוצר . המתנגדים העיקריים לכל שינוי במדיניות המטבע והייצור היו פנחס ספיר ומנכ"ל משרדו מיכאל צור , וסייעו בידם אנשי השדולה החקלאית . הם טענו שהדבר יביא לזעזועים במשק , ושבהיערר ההגנות הפרטניות שהוענקו למפעלים השונים ייפגעו הייצור והתעסוקה . אשכול עצמו התלבט , הוא לא שש לעימות עם ספיר , ידידו ושותפו , וחשש מהשפעת הפיחות והצעדים הנוספים על רמת המחירים ועל מצב התעסוקה . אך לנוכח הסיום הצפוי של הסדר השילומים והתחזית לגידול מתמיד בגירעון במאזן התשלומים נטה לקבל את התכנית המוצעת . כאשר התברר שגם בן גוריון , שנהג לתמוך באשכול בתחום המדיניות הכלכלית , מצדד בעמדת האוצר ובנק ישראל איים ספיר בהתפטרות . מאז כניסתו למשרד האוצר חתר אשכול להתוויית מדיניות כלכלית על בסיס ניתוח כלכלי מקצועי ובהתאם לצרכים אנושיים וחברתיים , אבל תוך התחשבות באינטרסים פוליטיים . לפיכך נקט , כדרכו , עמדת פשרה - בין בכירי משרדו ודור הורוביץ מזה לספיר

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר