ב. "הפרשה" - סולם לעליית אשכול

עמוד:350

קץ לסכסוך הפומבי בין מנהיג המפלגה לאחד מבכיריה ולהוריד את ה"פרשה" מעל סדר היום הציבורי . רק אדם אחד , העריכו , יוכל לחלץ את המפלגה מן המשבר ההרסני שאליו נקלעה - אשכול , אמן הפשרה , שהיה מקובל על בן גוריון ועל לבון כאחד . ב 18 באוקטובר שב אשכול ארצה ומיד נכנס בעובי הקורה . הוא פתח בשורה של התייעצויות וקיים מספר ישיבות דחופות של מוסדות המפלגה בניסיון להגיע להחלטה על דרך לבדיקת ה"פרשה" שתהיה מקובלת על שני האישים . משכשלו המאמצים האלו פנה אשכול לדרך אחרת וביקש ממשה שרת , שכיהן בתפקיד ראש הממשלה בימי עסק הביש , למסור הודעה פומבית ש"החומר החרש , לו היה ידוע לך בזמנו , היה משחרר את לבון מחשד בעסק הביש ןאךן לא היה מונע אותך מלקבל התפטרותו" ( תעודה . ( 115 שרת נעתר להצעת אשכול וב 24 באוקטובר התראיין בעיתון "דבר" ואמר את הדברים . לבון הסכים לראות ברברי שרת סוף פסוק לפרשה , אך בן גוריון , שלא שוכנע בחפותו המלאה של לבון , סירב והמשיך לדרוש בכל תוקף את הקמת הוועדה המשפטית . בניסיון נוסף למצוא מוצא מן הסבך גיבש אשכול עם שר המשפטים פנחס רוזן הצעה להעביר את בדיקת הנושא לוועדת שרים , מתוך הנחה שזו תספק את בן גוריון בהיותה גוף ממשלתי ואת לבון בהיותה לא משפטית . הצעתם התקבלה בממשלה ב 30 באוקטובר — בן גוריון נמנע מלהשתתף בהצבעה והשרים ראו בזאת השלמה בשתיקה - ובישיבה נוספת למחרת הוקמה ועדת השבעה בראשות רוזן ובהשתתפות אשכול . אשכול העריך שבכך נמצא פתרון מניח את הדעת ושהחקירה הופקדה בידיים נאמנות , והתעלם מאזהרותיו של בן גוריון שטען כי מאחר שוועדת השבעה מוסמכת להגיש המלצות נוהליות בלבד לגבי דרכי הטיפול ב"פרשה" הוא אינו מתכוון לוותר על חקירה משפטית . אשכול גמר אומר בלבו לסיים את ה"פרשה" בוועדת השרים אחת ולתמיד , וגרס שעליה לבדוק ולהסיק מסקנות סופיות לגבי חלקו של לבון ב"עסק הביש . " לפיכך העריך שהוועדה תגבה עדות בשבועה מדליה כרמל וב 24 בנובמבר 1960 כתב לה וביקש ממנה שלא להסתיר דבר ו"להגיד כל האמת אשר ידועה לך . " המכתב נשלח בחשאי לניו יורק , אך דליה כרמל יצאה לחקירה בצרפת על פי הזמנתו של גדעון האוזנר , היועץ המשפטי לממשלה , והיא קיבלה את המכתב בפריס מידי שגריר ישראל בצרפת ולטר איתן . לאחר היסוסים רבים ובתמורה להתחייבות לחסינות אישית הודתה דליה כרמל בפני האוזנר שזייפה מסמכים על פי בקשתו של מרדכי בן צור ומתוך אמונה עמוקה בצדקתו של גבלי . המסמכים נועדו להרשיע את לבון ולטהר את גבלי . לאחר מכן נסעה דליה כרמל לישראל ומסרה עדות במשטרה . עם התקרב יום השנה לפטירתה של אלישבע היה אשכול שרוי במצב רוח קודר . מקור של נחמה ועידוד היו לו הבנות , שהשתדלו להיות אתו בבית ולהקל עליו ככל שניתן . הקשרים המתהדקים עם דליה כרמל הכניסו משב רוח מרענן לחייו . על אף הפרש הגילים הגדול ביניהם חש בטוח לספר לה את אשר על לבו . ב 26 בנובמבר כתב לה על הקושי להסתגל לחיים בלי אלישבע , על הפעולות להנציח את זכרה ועל הגעגועים אליה . "אינני יכול לדבר כמעט עם אף אחד על אליק שאיננה ללא מחנק וללא דמעות ... ישנם כדי חרסינה עדינים אשר בהישברם אינם ניתנים לתיקון ואיחוי , " כתב ( תעודה . ( 116 במכתב שיתף אותה גם בקורות המשפחה , בצער על ירידים שהלכו לעולמם , וכמובן בדאגתו עקב אירועי "פרשת לבון , " כפי שכונתה באמצעי התקשורת . הוא קבל בפניה שלמרות מאמר מאת שבתי טבת ב"הארץ , " שבו זכה לשבחים על תכונותיו האישיות ועל דרך טיפולו בסכסוך בין בן גוריון ללבון , "אין לי מקום להנאה ולנחת רוח , באשר העניין הוא עדיין מכה גלים בפנים המפלגה וחוששני עוד יכה בחוץ . נושא בחובו הרבה דינמיט וטרם אדע מה ילד יום או חודש . אין לי מנוחה . המוקשים אדירים . " ב 25 בדצמבר 1960 מסרו חברי ועדת השבעה את המלצותיהם לחברי הממשלה . על סמך עדותה של דליה כרמל ועל סמך ראיות נוספות שהובאו בפניהם השתכנעו רוב חברי הוועדה כי לבון לא "נתן את ההוראה" והגיעו למסקנה שאין צורך בהקמת ועדה משפטית , וברוח זו ניסחו את המלצותיהם . הממשלה קיבלה את המלצות הוועדה , ובן גוריון , שטען שהוועדה חרגה מסמכותה ושיש במסקנותיה משוא פנים ועיוות דין , החליט בתגובה לצאת לחופשה של כמה שבועות ואיים כי עם תום חופשתו יתפטר מראשות הממשלה . בשיחה ארוכה שקיימו ב 26 בדצמבר ניסה אשכול ללא הצלחה להניא אותו מכוונתו . למחרת כתב לו בן גוריון והסביר את המניעים להחלטתו : "תאר בנפשך שבמקום 'פרשה' על משרד הביטחון היתה 'פרשה' על משרד האוצר ... והממשלה מחליטה נגד דעתך למנות ועדת שרים

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר