ב. "הפרשה" - סולם לעליית אשכול

עמוד:349

נושאים עיקריים : ביסוס ההסכמות בין בן גוריון לאדנאואר לגבי סיוע גרמני למפעלי פיתוח ישראליים ומעמד ישראל בשוק המשותף , ונוסף על כך שוחחו על מאמצי ישראל לחדור למדינות המתפתחות . להפתעתו של אשכול , ארהרד " טרם ידע על המכתב אשר בין הגדולים והיינו מכתבו של אדנאואר לבן גוריון ... [ לאחר קריאת המכתבים שקרא וחזר וקרא הבין שהעניין יותר רציני" כפי שכתב אשכול לספיר ( תעודה . ( 114 כשהציע אשכול לארהרד לעודד חברות גרמניות להשקיע בישראל הביע הלה "השתוממות לשמוע כי מצדנו הדבר כבר אפשרי מן הצד החברתי והציבורי" ויעץ לנהוג בעניין זה בזהירות . בנושא השוק המשותף הביע סגן הקנצלר תמיכה בבקשות ישראל . מאירופה המשיך לארצות הברית ובה נפגש עם יוג'ין בלאק , נשיא הבנק העולמי ועם דגלס דילון , תת מזכיר המדינה לעניינים כלכליים . בעור אשכול שוהה בחו"ל החלו להופיע בשמי ישראל ענני הסערה שהתפתחו תוך זמן קצר ל"פרשה" הידועה , שזעזעה את המערכת השלטונית , ושטלטלה את מפא"י ער כרי פגיעה בשלמותה . תחילתה עוד בפברואר 1960 משנודע לפנחס לבון , ששימש מאז 1956 בתפקיד מזכ"ל ההסתדרות , על חשדות בדבר זיופים , העלמת מסמכים והדחה לעדויות שקר שנעשו באגף המודיעין של צה"ל מדצמבר 1954 ער ינואר . 1955 על פי החשד נעשו מעשים אלה בהנחיית ראש האגף בנימין גבלי ואחר הקצינים הבכירים מרדכי בן צור , על מנת לחפות על אחריותם ל"עסק הביש" במצרים ( ראה פרק שביעי ) ולהטיל את האחריות על שר הביטחון לבון . בעקבות פנייתו של לבון , שטען שמעשים אלו השפיעו על החלטותיה של ועדת אולשן-דורי , ולאחר שהתברר שיש בסיס של ממש להאשמותיו הקים בן גוריון ב 12 בספטמבר 1960 ועדת חקירה צבאית משפטית חשאית בראשות שופט בית המשפט העליון חיים כהן לבדיקת העניין . לבון הביע התנגדות תקיפה להקמת ועדת כהן ודרש שלנוכח הגילויים החדשים ייתן לו בן גוריון בתוקף תפקידו כראש הממשלה ושר הביטחון , זיכוי מלא מאשמת "מתן ההוראה . " ואולם בן גוריון סירב לעשות זאת בטענה שרק רשות שיפוטית רשאית לזכותו . פרטי העניין פורסמו בצורה מרומזת ב"מעריב" ב 25 בספטמבר ולאחר מכן גם בעיתונים נוספים . התסבוכת המשפטית הפוליטית הזאת צברה תאוצה במהירות מסחררת , ובראשית אוקטובר 1960 כבר הפכה לסערה ציבורית חסרת תקדים בישראל . לבון נקט בצעדים אגרסיוויים לטיהור שמו , כגון הדלפות לעיתונות , ובוועדת החוץ והביטחון של הכנסת שהחלה לחקור את העניין התבטא בחריפות נגד קציני צה"ל והאשים בצורה מרומזת שפרס ודיין ניצלו את המציאות שנוצרה כדי לטפול עליו האשמות שווא ולחסל עמו חשבונות . צעדיו אלו הובילו בהכרח להתנגשות בינו לבין בן גוריון , שיצא למאבק גלוי נגדו . לבון נהנה מתמיכת אחרים מוותיקי מפא"י , ובהם גולדה מאיר , ספיר וארן , ואילו בן גוריון זכה לתמיכה מהצעירים בראשות פרס ודיין . הפרשה הפיחה בתוך זמן קצר רוח חיים במאבקי הכוח הפנימיים במפלגה בין ה"גוש" של ותיקי המפלגה לצעירים . אשכול , ששהה בארצות הברית באותם ימים בענייני משרדו , למד על פרטי ההתפתחויות ב"פרשה" מן העיתונות . לימים הודה אשכול במכתב לנתן רוטנשטרייך ש"העדרי מהארץ בשעת ההתלקחות היתה גם היא בעוכרי העניין , " אך הוא החליט באותה עת שלא להקדים את שובו ולשמור על ניטרליות בין הצדדים . בניו יורק נפגש אשכול עם דליה כרמל , מי שהיתה מזכירתו האישית במשרד האוצר בשנים 1960-1957 ועבדה עתה במשרד הבונדס המקומי , ובין השניים נקשרו קשרי קרבה . פגישה זו עירבה אה אשכול בעל כורחו באירועי ה"פרשה . " דליה כרמל שירתה בצה"ל כמזכירתו של בנימין גבלי בתקופת עסק הביש , ונחשדה בכך שהיתה מעורבת בזיוף המסמכים בהוראת מפקדיה . לדבריה לחץ עליה אשכול לספר לו את כל הידוע לה בפרשה , אך היא נמנעה מכך והוא הבין את שתיקתה כהוראה . ב 15 באוקטובר הוגשו מסקנות ועדת כהן . הוועדה קיבלה חלק מטענותיו של לבון על זיופים ועל עדויות מוטות נגרו שהוגשו לוועדת אולשן-דורי . מסקנות אלה היו למורת רוחו של בן גוריון והוא דרש להוציא את חקירת הפרשה מירי ועדת החוץ והביטחון של הכנסת ולהקים ועדה משפטית שתחקור אותה על כל היבטיה . יחסיו עם לבון , שהתנגד בכל תוקף לתביעתו , הגיעו לידי קרע גלוי והשניים השמיצו זה את זה בפומבי . המערכת הפוליטית והמפלגתית התקרבו לסף רתיחה - הדיונים בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת דלפו לעיתונות , זו הקדיחה את התבשיל , ואישים מן האופוזיציה ניצלו את ה"פרשה" להתקפות חריפות על מפא"י . ראשי מפא"י באו במבוכה והחליטו לעשות כל מאמץ להוציא את החקירה מידי ועדת החוץ והביטחון , לשים

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר