א. בעיות במפלגה וצער במשפחה

עמוד:333

את הערכתו באשר למצבו הכללי של המשק הישראלי סיכם אשכול בוועידת מפא"י באפריל : 1959 "יש לנו הרגשה שהיו עשר שנים של הישגים מופלאים ואדירים ... גידול האוכלוסייה הוא כמעט פי שלושה . עליית רמת החיים בשנים הללו גדלה ב ... 50 % -40 % הגענו לרמה רצינית בשיכון ... הקפאת הגירעון במאזן התשלומים ... הייצור הלאומי הגיע ל 4 ביליון ... גידול הייצוא : מ 43 מיליון דולר לפני 10-9 שנים ל 280 מיליון . " אשכול לא הסתפק בסיכומים והציב לפני באי הוועידה את השאלה "מה יש לתבוע משני מיליון 1 תושבי ישראל ] כדי שנגיע מחר לעוד 200 אלף ולמיליון שלישי . " ? תשובת אשכול היתה שיש להגביר את הייצור התעשייתי : "עם החקלאות , על ידי החקלאות , בתוך החקלאות , ייקח כל אחד מה שהוא רוצה , אבל השנים הקרובות , העשור הבא , או חמש השנים הקרובות סימנם תיעוש הארץ . פיתוח הרבה יותר גדול ושימת דגש הרבה יותר גדול על פיתוח התעשייה . " דבריו של אשכול נפרטו גם למעשים , והוא וספיר הטילו את כל כובד משקלם על פיתוח התעשייה . הממשלה עודדה יזמים להקים מפעלי תעשייה שיהיו מקורות תעסוקה לעולים בעיקר בעיירות הפיתוח , ותמכה בהם בצורה נדיבה . מספר העובדים בתעשייה גדל בשנים 1959-1956 בקרוב ל , 30 % והגיע בסוף אותה תקופה ל . 156 , 000 באותה תקופה גדלה התפוקה התעשייתית בכ 40 ^ 0 וייצוא מוצרי התעשייה הישראלית גדל בכמעט . 100 % אשכול כרך את השינוי הדרמטי שבהעברת הדגש מחקלאות לתעשייה גם במיצוי מקורות הקרקע והמים הזמינים עד שיושלם מפעל המים לנגב . במליאת הנהלת הסוכנות במאי 1959 אמר בעניין זה : "אני רואה במדינה סוף לקרקע וסוף למים . לא נעים כל כך לראות את הדבר , משום כך אני צועק עכשיו - תעשייה . " למרות האמור לעיל נותר אשכול חקלאי בנשמתו . ערות אחת לכך היא מספר מכתבים שכתב לרשויות שונות , ושבהם העיר על הטיפול הלקוי בעצים הגדלים בצדי הדרכים . "לבי שותת דם בראותי מדי פעם את העצים הנרצחים לאורך הכבישים בבואכם להרחיבם , " כתב ביולי 1958 אל מנכ"ל משרד העבודה יצחק עילם ( תעודה . ( 107 בבחירות לכנסת הרביעית השיגה מפא"י , שברשימת מועמדיה שולבו בהנחיית בן גוריון מספר בלתי מבוטל של צעירים , את הגדול בניצחונותיה וזכתה ב 47 מושבים בכנסת ( ולכך נוספו 5 מושבים של הרשימות הערביות הנלוות . ( ואולם היחסים העכורים במפלגה צפו ועלו מיד עם תחילת תהליך הרכבת הממשלה וגרמו קשיים . בן גוריון ביקש לשלב בממשלה מספר צעירים : את דיין ביקש למנות שר החקלאות , את אבן — לשר בלי תיק ולפרס הועיד את תפקיד סגן שר הביטחון . בתגובה הודיעו שרת החוץ גולדה מאיר ושר החינוך זלמן ארן על סירובם להשתתף בממשלה לצד הצעירים . אשכול , שיועד שוב לתפקיד שר האוצר , ושניהל את המגעים להקמת הקואליציה , נקרא ליישר את ההדורים . הוא הצליח לשכנע את השניים להצטרף לממשלה בתפקידיהם הקודמים , וזו הושבעה לבסוף ב 16 בדצמבר כשבשורותיה גם הצעירים . בתוך כך הלכה והחמירה מחלתה של אלישבע וגם אשכול עצמו שב וחלה . הוא שכב בביתו ונבצר ממנו לבקר את אשתו בבית החולים , ואת הקשר עמה נאלץ לקיים במכתבים . "אם להשתמש בפרפרזה של ר' יהודה הלוי אומר : אני במטה ולבי בןבית חוליםן הדסה , " כתב לה בנובמבר . 1959 אשכול החלים אך בדצמבר התדרדר מצבה של אלישבע , ואשכול החל לכתוב יומן אישי שבו תיאר את קורות המשפחה ואת הביקורים שערכו בבית החולים אצל האם החולה . ביר בדצמבר הסביר לו הרופא שאפשר לבצע ניתוח שעשוי להאריך את חיי אלישבע בשנה , אך הניתוח עצמו מסוכן ודורש את הכרעת המשפחה . אשכול נותר אובד עצות ונתן לכך ביטוי ביומנו : "לא אדע נפשי . האחריות איומה לכל צד . דבור'לה איננה . אינני יכול ... לברר ולהתייעץ עם אליק עצמה . הדמעות חונקות גרוני . במקום לחזקה ולאמצה אני בוודאי משפיע עליה קשות . אליק מאמצת ומחזקת אותי . היא אינה יודעת בדיוק המצב . " לאחר התייעצויות החליטו הרופאים לא לנתח את אלישבע . אשכול המשיך לתעד ביומן את ימיה האחרונים ( תעודה , ( 112 עד לפטירתה ב 22 בדצמבר 1959 כשהוא והבנות תמה ועפרה עומדים לצרה . " עמדנו על ידה כמאובנים . הדמעות אשר כל הזמן היו מתפרצות וחונקות מדי דיבור ושיחה אתה , נעלמו . עובדה . נחרץ ואין מערער , " סיים ביומן את פרק חייהם המשותף . הכאב על מותה של אלישבע לא פג גם בחודשים שיבואו . באפריל 1960 שיתף אשכול בכאבו את אתיו ליפא וסיפר לו על דמותה של אלישבע ועל רגשותיו לאחר מותה . " הוכיתי מכה עצומה . אלישבע היתה אדם במלוא מובן המילה . משכילה , נבונה , חלוצה ברוחה , איש תנועה אידאית , אישה ואם מסורה חביבה ואהובה . והנה נעקרה מתוכנו . אין אני יכול להבליג , " כתב לו .

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר