א. בעיות במפלגה וצער במשפחה

עמוד:332

שילובם של הצעירים בהנהגה , אך תביעתם מקוממת אותו מפני שהיא נובעת משאפתנות אישית ואינה באה להציג דרך רעיונית חדשה כפי שהיה נהוג בעבר . "זה אסון שמתוך כך הדברים מקבלים בהכרח איזה צביון של סכסוכים ושל מריבות קטנות , אשר בכל אופן בידיהם יכולת עצומה להרוס את הגוף הגדול הזה , " התריע באוזני החברים ( תעודה . ( 109 הוא גם קבל על היעדר חינוך תנועתי ותפיסה תנועתית אמתית בקרב הצעירים , מאחר שהם "לא באים מתוך תנועות פועלים מושרשות , תנועות פועלים אמתיות , אשר מרגישות שיש הבדל ביניהם ובין שכבות אחרות , " ולכן הם פונים לעיתונות בלתי מפלגתית . הוא דרש לפתור את הבעיות בדיונים פנימיים במפלגה ולא להוציאן החוצה , בעיקר לא לעיתונות הלא מפלגתית . "חברי מפלגת פועלי ארץ ישראל אין להם לחפש לא מחסה ולא הגנה בעיתון מחוץ לעיתון הפועלים , " קבע . בדצמבר 1958 נערך כינוס הפיוס השני במפא"י ובסיומו הוחלט על חיסול הסיעות , אך למעשה המשיכו אלו להתקיים והמתחים במפלגה נותרו כשהיו . סדר היום הפוליטי בשנת 1959 היה עמוס במיוחד - במאי התקיימו הבחירות לוועידה התשיעית של ההסתדרות ובנובמבר באותה שנה נערכו הבחירות לכנסת הרביעית ולרשויות המקומיות . במערכת הבחירות להסתדרות נשמעו במפא"י קולות צורמים , פרי המחלוקות הפנימיות , וסיעתה איבדה בסופו של דבר מעט מכוחה . רבים תלו את אי הצלחת המפלגה ביחסים העכורים בין חבריה , ואשכול עצמו טען בישיבת מרכז מפא"י שהוקדשה לסיכום תוצאות הבחירות כי "מכל הדברים אשר אינם מביאים לנו הישגים בבחירות - זה סגנון הדיבור וסגנון החברות במפלגת פועלי ארץ ישראל . " לקראת הבחירות לכנסת הוסקו המסקנות . המפלגה דיברה בקול אחד , הוקם מטה בראשות בן גוריון ואשכול מונה אחראי לסניפים ברחבי הארץ , למעט תל אביב וחיפה . נוסף על כך הוקמה ועדה בת 27 חברים בראשותו שנקראה באופן רשמי הוועדה לעניינים חברתיים , אך נודעה בשם ועדת אשכול ; ועדה זו התמקדה תחילה בבחירת מועמדי מפא"י לרשויות המקומיות ובדאגה לאלו שלא נבחרו או שנאלצו לפרוש מכהונתם , ועם הזמן הרחיבה את תחומי עבודתה ונועדה , כדברי יוסף אלמוגי , " ליישר את ההדורים במפלגה , " כלומר לצמצם ככל האפשר את החיכוכים והמריבות בין חבריה . עמדת הפתיחה של מפא"י לקראת הבחירות לכנסת בנובמבר היתה טובה למדי . היא יכלה להציג בפני הציבור הישגים מרשימים בתחום המדיני והביטחוני , ובהם הניצחון במבצע סיני , הרגיעה היחסית בגבולות שכמותה לא ידעה ישראל מיום הקמתה ומעמדה הבין לאומי המשתפר של המדינה . הישגים גדולים עמדו לזכותה גם בתחום הכלכלי . הצמיחה השנתית בשיעור של 9 % 10 % נמשכה מדי שנה , ושיעור המובטלים עמד על 5 . 5 % בלבד , השיעור הנמוך ביותר מאז הקמת המדינה . לרבים מהתושבים ובתוכם העולים כבר היה שיכון קבע , המחירים היו יציבים , ושיעור האינפלציה בשנים 1959-1958 עמד על 3 . 4 % ו 1 . 4 % בלבד בהתאמה לשנה ; ובמונחי מדד המחירים לצרכן ובמונחי סל המקורות המחירים אף ירדו . השכר הראלי עלה באותן שנים בשיעורים של 7 . 7 % ו , 3 . 7 % ונטל המסים הישירים על הציבור הוקטן . עם זאת לא חסרו במדינת ישראל מוקדים של מצוקה ודלות קשה , בעיקר בקרב יוצאי ארצות האסלאם . ביולי 1959 שטף את הארץ גל של מהומות על רקע חברתי וכלכלי - ראשיתו היתה בשכונת ואדי סאליב בחיפה , שרוב תושביה היו עולים יוצאי צפון אפריקה . אשכול לא התעלם מעולם מבעיות המצוקה וחזר והביע את תקוותו שההתקדמות הכלכלית תקיף בסופו של דבר גם את השכבות החלשות ותביא לחיסולם של מוקדי העוני . פועל במפעל "לכיש" לעיבוד כותנה בקריית גת , יוני 1960

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר