א. בעיות במפלגה וצער במשפחה

עמוד:330

שגרתי ... היא פשוט חשה בעצמותיה שליחות והייתי אומר אש עצורה בקרבה , " כתב לאלישבע . זמן קצר לאחר ששב ארצה יצא אשכול לביקור חשאי באירן כדי לחתום על חוזה לקניית נפט . השיחות שקיימו אשכול ואנשי משרד החוץ עם נציגי צרפת נשאו פרי ובשנת 1958 הושלם צינור הנפט ער לחיפה בקוטר של 16 אינטש . כמו כן הסכימו ישראל , צרפת והברון אדמונד דה רוטשילד להחליף את קוטר צינור הנפט בקטע שבין באר שבע ואילת מ 8 מ"מ ל 16 מ"מ . הצינור הבטיח לישראל הספקה בטוחה וזולה של נפט שחלקו הופנה לייצוא לאירופה . בראשית 1958 נכנסה מדינת ישראל לשנת העשור לקיומה והדבר צוין בשורה של אירועים חגיגיים . באותה שנה חלו תמורות פוליטיות מדאיגות בעולם הערבי , והבולטות שבהן , בעיקר מבחינתה של ישראל , היו האיחור בין מצרים לסוריה בפברואר והקמת ה"קהילייה הערבית המאוחדת" ( קע"ם ) בעלת האופי הלאומני ה"סוציאליסטי" והמהפכה בעירק ביולי שבה הופל המשטר המלוכני הפרו מערבי , ושעוררה חשש בישראל מפני התפשטות הגל המהפכני הלאומי לממלכת ירדן וללבנון . אולם כל אלו לא הקהו את תחושת הסיפוק והאופטימיות במרינה בפתח העשור השני לקיומה . המדינה , שמספר תושביה התקרב לשני מיליון , היתה בתהליך של התקדמות כמעט בכל תחום אפשרי . המשק צמח מהר ורמת החיים עלתה , מערכת החינוך התרחבה והשתפרה , וכך גם מערכת הסעד , רמת הבריאות עלתה , פעילות המדע והמחקר גדלה בהיקף ניכר , במות הספרים המוצאים לאור לתושב היתה מהגבוהות בעולם ומספר המבקרים באולמות התאטרון ובמוסדות התרבות האחרים היה בעלייה מתמדת . למשפחת אשכול היו סיבות רבות לקורת רוח ולגאווה במישור העשייה הלאומית , שבו היו ההורים שותפים ומובילים , ובמישור המשפחתי . הבת הגדולה דבורה נישאה בשנת 1954 לאליעזר רפאלי , ובשנת 1955 נולד בנם הבכור שיזף , נכדם הראשון של לוי ואלישבע . בשנת 1957 יצאה משפחת רפאלי לארצות הברית לצורך לימודים . תמה למרה באוניברסיטה ועמדה להינשא לאברהם ( בייגה ) שוחט , ועפרה צעירת הבנות , היתה תלמידת תיכון . בשנים הבאות אף חידש אשכול את קשר המכתבים עם אחיו שנותרו בברית המועצות , וזאת לאחר שנים ארוכות של ניתוק . במאי 1958 החל בקשר מכתבים ביידיש וברוסית עם אחיו הצעיר בן ציון שקולניק . " לא כתבתי משום שמכריך וקרוביך שהגיעו יעצו שלא לכתוב , מטעמים שונים , " הסביר לבן ציון . שנה לאחר מכן חידש את ההתכתבות עם אחיו הבכור ליפא שקולניק . במכתבים שכתב לו בעברית סיפר אשכול לליפא על קורותיו וקורות משפחתו מאז ניתק הקשר ביניהם , וביקש לדעת פרטים על משפחתו של ליפא ( תעודות . ( 111-110 על קורת הרוח של אשכול בן ה 63 העיבו באותם הימים מחלת הלב שתקפה אותו ועוד יותר מכך מצבה הבריאותי של אלישבע רעייתו . בשנת 1958 חלתה אלישבע שוב במחלת הסרטן שבה לקתה לראשונה בשנת , 1953 ואשר היא האמינה כי נרפאה ממנה . מחלתו של אשכול מנעה ממנו לעתים לסעוד את אשתו במחלתה הקשה וגם הגבילה מדי פעם את פעילותו הציבורית בממשלה ובעיקר במפא"י . ככל שנמשכה הצמיחה הכלכלית המהירה , שביטאה כמובן הצלחה בתחום העשייה , כך התחזק מעמדו של אשכול בממשלה ובמפלגה . בעקבות פטירתם של כמה מהבולטים במנהיגי המפלגה , כגון דוד רמז ואליעזר קפלן , והיחלשות מעמדם של אחרים , שנאלצו להתפטר מהממשלה , ובהם פנחס לבון ומשה שרת הלך אשכול ותפס עמדה מרכזית בהנהגה . לאחר מבצע סיני הוא הפך למעין ראש ממשלה לענייני פנים ובה בשעה לאישיות השנייה בחשיבותה במפא"י , לאחר בךגוריון . הוא נבחר לעמוד בראש ועדות המינויים השונות שקבעו את הרכבי הגופים המרכזיים של מפא"י ואת נציגיה בכנסת והיה לאיש המרכזי בכל העניינים הפנימיים במפלגה . השנים הארוכות שעברו מאז היווסדה של מפא"י ותקופת שלטונה הממושכת בתנועה הציונית ואחר כך במדינת ישראל נתנו בה את אותותיהן . בצמרת המפלגה , שהלכה ו"הזדקנה , " שימשו ותיקי העלייה השנייה והעליות שבאו לאחריה , ולצדם פעלו עסקנים מפלגתיים נאמנים . הללו שלטו ללא מצרים במנגנון המפלגה ובכל וערות המינויים השונות באמצעות ה"גוש" - התארגנות פנים מפלגתית של קבוצת ותיקים ובני דור הביניים שעמם נמנו : גולדה מאיר , זלמן ארן , פנחס לבון , פנחס ספיר , שרגא נצר ואחרים . החלטות בענייני המפלגה וגם בענייני המדינה התקבלו בפורום "חברינו , " שהיה מעין מועדון סגור של ההנהגה הוותיקה . אך בראשית שנות החמישים החל להתדפק על דלתות ההנהגה דור חרש של צעירים והם דרשו לרענן את המפלגה , שסבלה לטענתם " מהתאבנות" רעיונית וארגונית ונשלטה בידי אוליגרכיה של מנהיגים ועסקנים . הם תבעו להנהיג שיטת בחירות ומינויים

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר