ג. כלכלה בתקופת מלחמה

עמוד:313

היה מראשי הנאבקים למענם , ובראשם שכר העוברים והתנאים הנלווים לו , לבין עמדת יועציו הכלכליים . על פי רוב חיפש את שביל הזהב ביניהם אך לא נרתע גם מנקיטת עמדות לא פופולריות . בדברים שנשא במרכז מפא"י שהתכנס ב 15 בדצמבר 1955 לדון בהקפאת השכר קבע אשכול כי "למפלגה , למרכז , צריך להיות וחייב להיות היכולת להגיד בתקופה זו דברים לא פופולריים , מפני שיבוא יום ... שפועלי ישראל ישאלו : עוד פעם הכנסתם אותנו לאינפלציה , עוד פעם לתורים ולפיקוח , אולי גם לחוסר עבודה גדול . איפה אתם הייתם ? למה לא אמרתם לנו ? לא כל פועל חייב להיות כלכלן . " המרכז החליט , בהימנעות אשכול , שלא להקפיא את השכר , אך להעלותו בצורה " מודרגת ומסויגת . " כחודשיים לאחר מכן השיב אשכול למכתבו של נח זרחי , מנהל עבודה ב"סולל בונה" וחבר מפא"י מכפר סבא , שהביע תמיהה על מדיניותו של אשכול , והסביר לו את הגורמים המנחים אותו במדיניות השכר ואת השלכותיה העצומות העלולות למוטט את כלכלת המדינה . " כלום כך נוכל לקלוט רבבות עולים המתדפקים בשערינו ? הכך נוכל למדינות ערב הרובצות לפתחנו , " ? שאל אותו ( תעודה . ( 99 באפריל 1956 הלכו והחמירו התקריות לאורך הגבול עם רצועת עזה ובגבולות עם ירדן וסוריה . חוליות פדאיון הרגו אזרחים ישראלים ופגעו ברכוש עמוק בתוך שטח ישראל , והפגזות על יישובים ישראליים בדרום נענו בהרעשה ארטילרית כבדה על ערים ברצועת עזה . המצב בגבולות וידיעות על ריכוזי צבא מצרי בסיני החישו לאזור את מזכיר האו"ם דאג המרשלד . הלה הצליח להביא לרגיעה יחסית בגבול עם מצרים אך בגבול עם סוריה ובעיקר עם ירדן נמשכו התקריות האלימות . ככל שתתדרדר מצב הביטחון , כך העמיקו חילוקי הדעות בין ראש הממשלה בן גוריון לשר החוץ משה שרת , וביוני 1956 אולץ שרת להתפטר ממשרתו וגולדה מאיר תפסה את מקומו . ביולי 1956 הודיע נשיא מצרים נאצר על הלאמת חברת תעלת סואץ , בעלת הזיכיון להפעלת התעלה , שהיתה בבעלות צרפתית בריטית . הודעתו עוררה זעם רב בשתי המדינות והעמידה את מצרים בעימות חריף עמן ואת המזרח התיכון במוקד של משבר בין לאומי שצפוי היה להתפתח לעימות צבאי . באותם הימים כבר זרם לישראל נשק צרפתי , שכלל מטוסי קרב חדשים , טנקים ותותחים , והוא התקבל בארץ באנחת רווחה . במקביל נמשכו המאמצים להשיג אמצעי לחימה גם ממקורות נוספים , והם ניזונו מההרגשה ששררה בישראל כי ייתכן שהעימות הצבאי עם מצרים הוא בלתי נמנע . זה זמן התנהל משא ומתן עם קנדה על הספקת מטוסי קרב אף , 86 ולאחר סחבת ממושכת נודע בשלהי אוגוסט שקנדה תודיע כנראה בקרוב על נכונותה למכור לישראל 24 מטוסים מסוג זה . ואולם תקציבי הרכש מוצו עד תום בעסקה עם צרפת והועלתה הצעה שאשכול , שעמד לצאת לארצות הברית לפעול למען גיוס מלווה פיתוח גדול מהבנק האמריקני לייבוא וייצוא , ינסה לגייס כסף מיהודי אמריקה למימון העסקה . במהלך ביקורו בארצות הברית היה על אשכול לעסוק בכמה עניינים חשובים שעמדו על הפרק ובראשם פתרון המשבר הממושך עם חברת הנפט "סוקוני . " במאי 1956 הובא לידיעת ממשלת ישראל ש"סוקוני" מבקשת למכור את אחזקותיה בישראל לרודולף סונבורן , יהודי אמריקני ציוני ואיש עסקים בתחום הנפט ובעל מניות בחברת "דלק" שזכה להערכה בארץ לאחר שסייע לסוכנות היהודית בשנות הארבעים לרכוש נשק בארצות הברית . מהלך זה עשוי היה לאפשר לישראל להמשיך לייבא את אותן הכמויות של נפט ומאותם המקורות , ול"סוקוני" לצאת בכבוד מהפרשה המביכה . אך תגובתה הראשונה של ישראל על המהלך המתגבש היתה שלילית הן מפני שסירבה לגלות כל נכונות למהלכים שנובעים מהחרם הערבי והן מפני שחששה להישאר תלויה בחברה ביךלאומית גדולה אחת בלבד " ) של" הבריטית . ( מלבד זאת היו מודעים בחוגי הכלכלה בישראל לכך שלחברה של סונבורן אין מקורות עצמאיים של נפט גולמי ואין בתי זיקוק , ושגם מבחינת הניסיון העסקי אין היא מגיעה לרמתה של חברת הענק "סוקוני מובייל . " לפיכך הוחלט להמשיך וללחוץ על "סוקוני '' לבטל את החלטתה או לכל הפחות לדחות את ביצועה ער שיוברר אם ישראל הופכת למפיקת נפט עצמאית משמעותית . אשכול כתב לסונבורן , שאותו הכיר היטב , ובמכתבו פרט על נימי נאמנותו ומחויבות לאינטרסים של ישראל . הוא הפציר בו שלא לשתף פעולה עם "סוקוני" במאמציה לנטוש את עסקיה בארץ וביקש ממנו לתאם את כל מהלכיו עם מאיר שרמן , הנספח הכלכלי של ישראל בניו יורק , שעסק בענייני הנפט . בעקבות עורקי נפט נוספים שהתגלו בשדה חלץ כשלושה חודשים קודם לכן אף הרשה אשכול לעצמו לגלות מידה של אופטימיות וכתב : "ייתכן שעם הזמן נמצא מאגרים

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר