ג. כלכלה בתקופת מלחמה

עמוד:312

, ( Aramco ) תאגיד חברות נפט , להפקה נפט בסעודיה . בישראל ראו בחומרה את הודעת "סוקוני" על כניעתה לחרם הערבי , והתעורר החשש שבעקבותיה תלכנה גם חברות נפט נוספות , ושישראל תיאלץ לייבא נפט ממקורות אחרים ובמחירים גבוהים בהרבה . הנפט היה מקור האנרגיה הבלעדי ( כמעט ) של המשק וייבוא נפט ומוצריו לישראל הגיע ב 1955 לכ 11 % מערך כל הייבוא . לכל עלייה במחירי הנפט הגולמי היתה השפעה ניכרת על מאזן התשלומים , שהיה מתוח ממילא . נציגי ישראל בארצות הברית פנו למחלקת המדינה של ארצות הברית וביקשו את התערבותה כדי למנוע את המהלך , ובמקביל ניהלו מגעים עם נציגי " סוקוני , " ובמסגרתם ביקשו מהם לבטל את החלטת החברה ואף איימו עליהם במרומז בהטלת חרם יהודי וציוני . מציאת סימני נפט בחלץ באותם הימים ממש עוררה תקווה שישראל תוכל להפוך למפיקת נפט עצמאית ולא תהיה תלויה עוד בחברות זרות . הממשלה החדשה הוקמה בסימן החרפה נוספת ביחסים עם מדינות ערב ומטבע הדברים עמדו אלו במרכז סדר יומה . ב 27 בספטמבר , 1955 בעוד המשא ומהן להקמת הממשלה מתנהל בעצלתיים , הודיע נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר , שההמונים במדינות ערב ראו בו את מנהיג העולם הערבי , שארצו חתמה על עסקת נשק גדולה עם צ'כוסלובקיה ותקנה במסגרתה כמויות עצומות של נשק סובייטי . במקביל לכך נקטה מצרים צעדים שנועדו להכביד על התחבורה הימית והאווירית הישראלית במצרי טירן . לא חלפו אלא שלושה שבועות וב 17 באוקטובר נודע על ברית צבאית שחתמו מצרים וסוריה ; זו לוותה בהצהרות לוחמניות מפי נאצר ומנהיגי מדינות ערב האחרות , שהבטיחו לבני עמם לתקן בקרוב את "אסון . " 1948 התפתחויות אלו יצרו בישראל הרגשת חירום של ערב מלחמה והממשלה פתחה במאמצים קדחתניים לרכישת נשק שיתן מענה לעסקה הציכית-המצרית . מוקד המאמצים היה בארצות הברית ובצרפת . המצב החדש חייב מציאת מימון לרכש בהיקף גדול והצריך שינוי בעל משמעות בתקציב המדינה . בדצמבר הגיש אשכול לכנסת הצעה לתוספת גדולה לתקציב השוטף שנועדה לממן בחלקה את הצרכים הביטחוניים , ובינואר 1956 דיווח בוועדת החירום שהקימה מפא"י כדי להכין את המשק לאפשרות של מלחמה , ושבראשה עמד פנחס לבון , כי : "אנו מעכבים בתקציב הפיתוח 40-30-20 מיליון לירות לשישה חודשים כדי שאפשר יהיה להשתמש בהם למטרות שעת חירום . " ניסיונותיה של ישראל לרכוש נשק אמריקני נתקלו בסירוב מצד ממשל אייזנהאואר , אך בראשית 1956 נאותה צרפת למכור לישראל כמויות גדולות של נשק , שעבורן צריך היה לשלם טבין ותקילין . ההוצאות הרבות לצורכי ביטחון ולמימון העלייה ההולכת וגדלה ( בשנת 1955 הגיעו , 37 , 000 ובשנת 56 , 000 1956 עולים , ( וייבוא הנשק הגדילו שוב את הגירעון המסחרי בשנת 1955 ב . 17 % זרם התקבולים החד צדדיים ( מגביות , שילומים ופיצויים אישיים מגרמניה ) וייבוא ההון באמצעות מלווה העצמאות אפשרו להתמודד עם המצב באותה השנה ובזו שבאה אחריה . אולם סימנים מדאיגים אלו אותתו לאשכול כי עליו להגביר את מאמציו לשמור על היציבות במשק ולמנוע העלאות בשכר מעבר לגידול בפריון . מאז נכנס לנעלי שר האוצר בשנת 1952 היה נושא השכר מהקשים והתובעניים שבהם עסק אשכול . הוא היה מודע לכך שעליית השכר הראלי ב 3 % בשנת המיתון 1953 הקשתה להשיג אה מטרות ה"מדיניות הכלכלית החדשה" וחייבה פיחות נוסף . לפיכך הסיק ששאלת השכר היא המפתח לכל מצב המשק וכבר בשנת 1954 תבע להקפיא את שכר היסוד ולהיענות לתביעות שכר רק אם הן קשורות בגידול בפריון . בדצמבר 1954 אימצו הוועד הפועל של ההסתדרות ומרכז מפא"י את עמדתו , והצלחתו של אשכול למנוע פריצות גדולות במסגרת השכר היתה מהגורמים החשובים שאפשרו את המראת המשק והצמיחה הכלכלית . באוגוסט 1955 הגישה ועדת גורי לבדיקת הדירוג והשכר של עובדי המדינה והמוסרות הציבוריים את הדין וחשבון שלה ובו המלצה להעלות את שכר העוברים במגזרים אלו . אישור המלצות הוועדה כידי הממשלה הביא לגל של תביעות שכר ממגזרים נוספים והדבר עלול היה למוטט את כל מערכת השכר ואת יציבות המשק . לנוכח ההתפתחויות המדאיגות בסתיו 1955 קרא שוב אשכול להקפאת שכר היסוד במשק , והציע "לדחות לפי שעה" את ביצוע המלצות ועדת גורי או לפחות את חלקן . מאבקו של אשכול בחזית השכר עורר ביקורת רבה בחוגי תנועת העבודה , בעיקר בשורות "אחדות העבודה" ומפ"ם - אם כי גם במפא"י לא חסרו מקטרגים . אשכול נקרע לא אחה בין מחויבותו לערכים הסוציאליים , שבעבר

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר