א. ה"מדיניות הכלכלית החדשה"

עמוד:288

יש בידינו מספרים על ענפי ייצור שונים המעידים על התקדמות תעשייתית ממש . אתחיל בייצור של פוספטים , שבהתקדמותו תלוי גורלה של חקלאותנו . ב 1951 ייצרנו בארץ 11 , 400 טונות פוספטים , ואילו ב 24 , 457 - 1952 טונות . כידוע מבוסס ייצור זה על ניצול אוצרות הנגב בפוספטים . אני תקווה שבשנת 1953 נגיע לאי תלות מלאה בייבוא מצרך זה מחוץ לארץ . חסכנו גם סכומים ניכרים במטבע חוץ , בדולרים , מייצור הפוספטים וכימיקלים אחרים , שהם בחלקם המכריע מחומרי הארץ . בשנת 1951 יצרנו 780 אלף מטר מרובע של זכוכית שטוחה ; ובשנת - 1952 למעלה מ 900 אלף מטר מרובע . ייצור המלט עלה בשנת 1952 ל 446 אלף טון לעומת 241 אלף טון בשנה שלפניה . בייצור היהלומים המלוטשים חלה עליה מ 126 , 150 קראט ל 130 , 365 קראט . תעשיית היהלומים המלוטשים הגיעה להישג זה , על אף הקשיים הגדולים בשיווק תוצרתם בארצות הברית , בגלל הירידה הניכרת במחירים . נוסף לזה אני מזכיר שבשנת 1952 הוחל גם בייצור במספר תעשיות שהן חדשות לגמרי בארץ . שני בתי חרושת לצמיגים התחילו לפעול , והם עתידים לשים קץ לתלותנו בייבוא של צמיגים מהחוץ . שורה שלמה של בתי חרושת החלה לייצר חלקי חילוף וחלקי מכונות . הוחל בהפקת כוהל מחומרי גלם מקומיים . ויש מקווים - ואני שותף לתקווה זו - שבשנה הבאה נוכל להפיק את כל הכוהל בארץ מסלק סוכר מקומי . זו ודאי לא כל שורת הדברים שישנם במציאות , אבל לקחתי כמה דוגמאות מסקטורים שונים . הרבה תפקידים עומרים לפני התעשייה הקיימת . אך בראש וראשונה עליה להגדיל את הערך המוסף על ידי ייעול שיטות עבודתה והעלאת פריון העבודה . הנני שמח לציין שבשורה של מפעלים תרמה הנהגת הנורמות והפרמיות להעלאה ניכרת בערך המוסף של המוצר . בייחוד עלי להטעים את העלייה בפריון העבודה בתעשיית המזון . לדעתי מאפשרת עובדה זו לתעשיית השימורים להגדיל את הייצוא שלה לחוץ לארץ . אולם אין אנו נמצאים עכשיו אלא בשלבים הראשונים להעלאת הערך המוסף בייצור - ועור הדרך ארוכה לפנינו . המערכה השנייה שעל תעשייתנו לעמוד בה היא המערכה על הייצוא . על התעשייה לערוך כוחותיה מחרש , לכבוש לה מקום לייצוא בשוקי העולם . נדמה לי שלאט לאט חודרת ההכרה שאין להסתופף רק בצלו ובחסותו של השוק המקומי . אין ביכולתנו לצרוך , ואף אסור לנו עדיין לצרוך וליהנות מכל מה שהמנגנון המסועף של התעשייה יכול לייצר , ולהעסיק ידיים עובדות . אין לנו מטבע חוץ כדי לכלכל את התעשייה , על כל הפוטנציאל החשוב שלה , אם היא תעבוד רק לצריכתנו השוטפת . התעשייה על כל שותפיה : הבעלים , הפועלים , המנהלים ואנשי המקצוע , חייבים להרגיש שכולנו צופים הליכותיהם . מן ההכרח למצוא שווקים ולגלות בנו את היכולת לעבוד למען הייצוא לשוקי חוץ , בכל מה שנוגע לטעם , לטיב , לצורה ולמחיר . הממשלה מוכנה לעזור למחפשי דרך ולמתאמצים לכבוש כיבושים חדשים . המערכה השלישית שעל תעשייתנו לעמוד בה היא העמקת המבנה שלה . כל זמן שהייצור של השלבים הראשונים למען הייצוא יפגר אחרי הייצור של השלבים הסופיים , נהיה תלויים תלות חמורה בייבוא חומרי גלם תעשייתיים . לדוגמה : כל זמן שכושר התפוקה של מפעלי האריגה והסריגה יהיה גדול כפליים מכושר התפוקה של המטוויות , יכבד על מפעלי הטקסטיל שלנו להתחרות עם תוצרת חוץ בין בשוקי חוץ ובין בשוקי פנים . וכן המצב גם בתעשיות הברזל שלנו ובתעשייה האל ברזלית ובעוד מספר ענפי ייצור יסודיים . הממשלה תעודד בכל האמצעים העומדים לרשותה הקמת מפעלים יסודיים . אולם על בעלי ההון להוכיח יזמה . הנטייה להתרכז בענפי ייצור תעשייתיים הסובלים מגרישות - וסבורני שאין זו תכונה מיוחדת לנו בלבד - איננה לטובת המשק , ואין היא מביאה ברכה גם למפעלים החדשים המוקמים בענפים הסובלים ממנה .

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר