ג. ראשיתה של האטה בהתיישבות ובעלייה

עמוד:275

כיצד הגענו למצב שיש בכפרי העבודה יותר משפחות מכפי התקן ? מפני שבמקום זה של מסילת ציון הקימונו עוד צריפי פח . לפי התקן ההתיישבותי יש כאן מקום ל 228 יחידות , אבל עבודה היתה ליותר אנשים . משום כך הרשינו לעצמנו להביא כאן מספר יותר גדול של אנשים . בשעת מעשה לא ידענו כיצד לקרוא לילד בשמו . לא רצינו לקרוא ליישובים אלה בשם "מחנות עולים . " התנגדנו שייקרא עליהם שם "מחנות עבודה , " זה היה קשור כזיכרונות לא נעימים . נתקבל על השכל ועל הלב שייקרא להם בשם כפרי עבודה . זה עוד לא מושב , זה עוד לא כפר , אלא כפר עבודה . לפי שעה צריכים להרגיל את האדם לעבודה . זו לא שכונת פועלים ליד פתח תקווה אלא במקום אחר . אווירת ארץ ישראל ואווירת המפלגות מחכימה . התימנים נוהגים לחוג כל שמונת ימי החג , ואז הם יוצאים לטיול על פני הארץ . כל פעם לאחר החגים היתה באה תסיסה ומרד . הם היו יורדים לתל אביב ורואים את המציאות האחרת . מרד כזה היה במסילת ציון . באנו לאספת אנשי המקום . תימני אחד לא צעיר עמר וטען שהוא רוצה ללכת לעירייה ( לעיר . ( שאלנו אותו מה תעשה בעיר ומדוע אתה רוצה ללכת לשם ? הוא מנסה להסביר לנו שהוא עצמו זקן והעבודה החקלאית קשה לו , ואילו בעיר אשתו וילדיו יעבדו . מתברר שהאישה בגיל יותר צעיר ממנו והילדים בגיל , 14-12 ובכן האישה והילדים יעברו והוא יעשן נרגילה . דבר זה עשה קצת שמות בקרב המתיישבים . לכך נצטרפו כל יתר הדברים . מכל צד עמדו עליהם והשתדלו להסביר להם שהם נתקפחו , להם נתנו את הקרקע הגרועה ביותר . מדוע לא בעמק ? מדוע לא בשרון ? מדוע לא ליד תל אביב ? היתה הסתה עדינה כזאת , שלהם נותנים אבנים ולאחרים נתנו את העידית . היו לנו תסיסות וצרות רבות בסקטור זה של כפרי עבודה . היו יחידים שקמו ועזבו . בתקופה האחרונה היינו ערים לכך שקמו יישובים שלמים ועזבו את בתיהם או צריפיהם וחזרו למעברות . יש מקומות שזה הפך למסחר , מי שגר באוהל מקבל דמי מפתח ומכניס משפחה שנייה מתוך תקווה שישכנו את שתיהן . עבודה יש , משלמים בערה פי שניים , והאישה והילדים אף הם יכולים לעבור . אולי זכור לכם הוויכוח שהיה בשעה שהתחלנו לטפל באנשים אלה . הם התחילו לעבוד בעבודות הייעור של הקרן הקיימת לישראל ב 1 . 300 לירה ישראלית ליום . היתה תקופה שהיתה גאוותנו על כך . העם היהודי איננו פלנטטור ( מיישבו פרטי , כולנו מכירים את ההוצאות של משפחה תימנית . הוא מקבל עבודה יום יום . אבל גם זה לא האריך ימים רבים . התחילו טענות וצעקות על קיפוח התימנים , עד שקרן קיימת לישראל הוסיפה 1 . 800-1 . 700 לירה ישראלית ליום . מרווחים אלה נשאר חלק מודעה של התאחדות התימנים בראשות זכריה גלוסקא לקראת הבחירות לכנסת השנייה , 1951

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר