ב. הקמת המעברות

עמוד:258

ימשיכו הסוכנות והממשלה לספק לעולים מגורים , אך אלו יחויבו למצוא את פרנסתם בכוחות עצמם ביישובים הסמוכים וכך יעברו לחיי עבורה . למרות היסוסים רבים מצד חבריו להנהלת הסוכנות התקבלה הצעתו , בין השאר בזכות תמיכתו של בן גוריון , ובכך היה אשכול לאבי שיטת המעברות ושמו נכרך בהן לטוב ולרע . עקב מצבה הכספי החמור של הסוכנות נאלצה הממשלה , שהתמודדה אף היא עם משבר כלכלי קשה , לדאוג למימון פעולות שהיו בתחום אחריותה של הסוכנות . אף על פי כן ולמרות המתיחות ששררה בינו לבין שר האוצר אליעזר קפלן , שסבר כי על גזבר הסוכנות לנהוג ביתר מתינות בהגשמת תכניותיו , ביקש אשכול שהממשלה תקצה כספים להקמת המעברות . במכתב ששלח לבן גוריון באפריל 1950 הוא פרש בפניו את הקשיים במימון קליטת העלייה , ולאחר ששב והעלה את רעיון המעברות תבע מהממשלה לסייע במימון : "הכרחי מיד ממש למצוא דרכים להקים ער לעונת הגשמים הבאה לפחות עור 20 , 000-15 , 000 צריפי עץ או בתים" ( תעודה . ( 81 כדי לשפר את שיתוף הפעולה ביניהן בכל הנוגע לקליטת העלייה הקימו הממשלה והסוכנות במאי 1950 את המוסד לתיאום , ובמסגרתו נדונו עניינים שונים שעמדו על הפרק בהשתתפות השרים וראשי המחלקות בסוכנות הנוגעים בדבר . באותו החודש הוחל באכלוס המעברות ובהסבת חלק ממחנות העולים למעברות , והמהלך הכביד עור יותר על קופת הסוכנות המדוללת . ב 17 במאי 1950 פנה אשכול במברק לנחום גולרמן ולגוטליב המר , היושב ראש והמזכיר של הנהלת הסוכנות בניו יורק , וביקש מהם להשיג מיד חצי מיליון דולר עבור קניית אוהלים , כי "בלי אוהלים עולים ישכבו על החוף , " כדבריו ( תעודה . ( 83 הוא הציע להם להיעזר לשם כך ביושב ראש המגבית יהודית המאוחדת הנרי מורגנטאו ובסגנו הנרי מונטור . בקיץ השתפר מצב התעסוקה , בין השאר הורות לעבודות יזומות שהוצעו לעולים כגון עבודות ייעור וסיקול . 90 % מתושבי המעברות מצאו עתה עבודה ועברו מחיי ניוון ובטלה מאונס למשטר של עבודה . העולים אמורים היו להתגורר במעברות זמן קצר בלבד עד שיעברו למגורי קבע , אולם בפועל התארכה שהייתם בהן למספר שנים . מספר תושבי המעברות הלך וגדל והגיע בסוף 1951 לשיא של כ 220 , 000 איש , שרובם היו יוצאי ארצות האסלאם . הקמת המעברות הביאה אמנם לחיסול מחנות העולים על שפע תחלואיהם , אך בניגוד לכוונותיו של אשכול הפכו גם המעברות למוקדים של מצוקה ואי שקט חברתי . לצד תפקיד הגזבר המשיך אשכול למלא את תפקיד ראש מחלקת ההתיישבות ועסק בביצוע תכנית ההתיישבות החקלאית לשנת תש"י , שכללה הקמת 155 יישובים חדשים , מתוכם 105 יישובי עולים . בעוד שבשנת תש"ט נקבעה מפת ההתיישבות במידה רבה על פי מיקומם של כפרים נטושים , הרי עתה עלתה חשיבותם של שיקולים מדיניים ואסטרטגיים ונבנו יישובים חרשים באזורי ספר תוך מתן עדיפות לנגב . אולם עם כל יישוב שהוקם הלכו ונערמו הבעיות , בעיקר במושבים ובכפרי העבודה שבהם התיישבו עולים . בימיה הראשונים של המדינה נטו לראות את הבעיות האלו כמחלות ילדות הנובעות מחוסר ניסיון , אך בשנת תש"י כבר הוברר שמדובר בבעיות כרוניות שנובעות משיטת ההתיישבות ומהיקפה . המחסור במטבע חוץ עיכב את בניית מבני הקבע והתשתית החקלאית , והמתיישבים שנשלחו לאזורים המרוחקים סבלו מאבטלה חלקית ומקשיי פרנסה עד כדי רעב של ממש ותופעות של תת תזונה בקרב ילדים . מערכות הבריאות , החינוך והסעד התקשו להתמודד עם הצרכים וביישובים חסרו רופאים , אחיות ומורים . גם בתחום הפיתוח החקלאי נתגלו קשיים רבים - כתוצאה מהמחסור במדריכים וכתוצאה מחוסר ניסיון מספק בהתיישבות חקלאית באזורים חריגים כגון הנגב , נעשו שגיאות רבות וחזרו על עצמן תופעות של יבולים ירודים , הזנחה בטיפול בבעלי החיים , קשיים בשיווק ועוד . יתר על כן , התפיסה הרעיונית השוויונית של מושבי העובדים , שהתבססה על שיווק משותף ועל עזרה הדדית בין התושבים , תפיסה שהמדריכים ניסו להנחיל לעולים המתיישבים , היתה זרה ומקוממת בעיניהם וגררה מתחים ומרירות . בעיה כברת משקל היתה הבטחת שלומם ורכושם של המתיישבים מפני מסתננים מעבר לגבול . הסכמי שביתת הנשק שנחתמו בין ישראל לשכנותיה הערביות מצרים , לבנון , עבר הירדן וסוריה בחודשים פברואר-יולי 1949 הביאו לסיומה של המלחמה באופן רשמי , אך בעיית הפליטים הערבים לא נפתרה . מאות אלפי פליטים שהו מעבר לגבולות , לעתים במרחק הליכה מבתיהם הקודמים , ומדי לילה הסתננו רבים מהם אל תחומי המדינה , בדרך כלל בלתי חמושים . בתחילה הסתננו פליטים שביקשו לחזור לבתיהם

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר