ב. הקמת המעברות

עמוד:256

ב . הקמת המעברות מצוקה הכספית המתמשכת של הסוכנות גרמה לערעור ^ 1 1 מעמדו של הגזבר יצחק גרינבוים ועוררה ביקורת על גישתו שיש להמשיך וללוות כספים למימון פעולות הסוכנות . באוגוסט 1949 תקף אשכול מדיניות זו ותבע מחד גיסא לקצץ בהוצאות ומאידך גיסא ללחוץ על הממשלה כדי להשיג ממנה את החסר . "נצטרך לעבור לשיטת עבורה שאם יש לסוכנות כסף היא עושה את פעולותיה , אין לה : סף - היא אינה עושה ... יושבים 70 אלף יהודים במחנות ומחר לא יהיה מה לתת לאכול . בן גוריון צריך לחשוב על זה , " אמר באותה ישיבה . באוקטובר התפטר גרינבוים ואשכול תפס את מקומו באופן זמני , וב 30 בינואר 1950 הוא נבחר לגזבר הקבוע של הסוכנות נוסף על תפקידו כראש מחלקת ההתיישבות . רק עם כניסתו לתפקיד הגזבר נוכח אשכול לדעת עד כמה חמור מצבה של המערכת הכספית של הסוכנות - "טובלים בחובות . החובות לפעמים פעוטים ער כדי התבזות , " כלשונו . המחלקות השונות התקשו לתפקד והחובות לספקים העמידו בסכנה את המשך מפעלי הסוכנות ובפרט את הטיפול ביושבים במחנות . את החודשים הראשונים בתפקידו הקדיש אשכול לייצוב מצבה הכספי של הסוכנות . לשם כך היה עליו לנהל מדיניות כספית שכללה דחיית תשלומים ותמרונים ומניפולציות חסרי היגיון כלכלי אך יעילים , כפי שתיאר באוזני חברי הנהלת הסוכנות : "אני גם כן עם כל רשעותי מבדיל בין התחייבות של גזבר ובין הסכמה של גזברות ... פרט לדברים כמו משכורת ותשלום בעד כלכלת המחנות . בשאר הדברים ניתן על ידי גרימת צרות גזבריות קצת לשנות את העובדות . " המפתח לתקציב הסוכנות היה מספר העולים , ואשכול סבר כי הדרך היחידה להציל את הסוכנות מהתמוטטות כלכלית היא בצמצום העלייה . תביעותיו בעניין זה נגעו בשורשיה של סוגיית העלייה הסלקטיווית , סוגיה רגישה ובעייתית במיוחד שעוררה פולמוס ציבורי שחצה את הקווים המפלגתיים . בתקופת שלטון המנדט הונהגה מדיניות של עלייה סלקטיווית שהיתה פועל יוצא של ההגבלות שהטילה ממשלת המנדט על העלייה ושל רצונם של ראשי התנועה הציונית להעלות לארץ יהודים בעלי כושר עבודה או בעלי הון ו"מתאימים" מבחינה פוליטית . בציבור שררה תקווה כי עם הקמת מרינה יהודית יבוטלו המגבלות וכל יהודי יוכל למצוא בה את ביתו . במגילת העצמאות אכן הובטחה עלייה חופשית לכל יהודי , אך בפועל הנהיגו הסוכנות ומשרד העלייה בראשות השר משה שפירא תקנות של סלקציה שנועדו למנוע עלייה של מי שהיו חשודים בהשתייכות פוליטית "מסוכנת" למדינה ( קומוניסטים , ( של לא יהודים , של בני כתות שנויות במחלוקת , כגון קראים , ושל אוכלוסייה מוגבלת , כגון חולים , נכים וקשישים ללא בני משפחה צעירים . תקנות אלו הופעלו בצורה מצומצמת ביותר ולא הוחלו כלל על עליות שהוגדרו עליות הצלה , כגון העליות מבולגריה , מתימן , מעירק , מלוב , מרומניה ומפולין , שבהן הועלו מרבית היהודים תושבי אותן ארצות כך שבפועל חוסלו בפרק זמן קצר גלויות שלמות . כתוצאה מכך היה שיעורם של החולים , הנכים והזקנים בקרב העולים גבוה יחסית ועלה על שיעורם בעליות בתקופת המנדט . ככל שגדל מספר העולים , ככל שנפוצו הידיעות על מחלות מידבקות הרווחות בקרבם וככל שרבו הדיווחים על עולים המתגוללים במחנות אוהלים בצפיפות , בתנאי היגיינה ירודים וכשהם סובלים ממחסור , כך גברה הביקורת בעיתונות ובחוגי האופוזיציה על "הכישלון בקליטת העלייה . " בממשלה , בסוכנות , בעיתונות ובציבור הרחב נשמעו יותר ויותר קולות שהתריעו כי המשך העלייה בקצב כזה יביא לקריסת מערכות במדינה , ושקראו להגביל את מספר העולים בהתאם ליכולת הקליטה ולהחמיר ביישום תקנות העלייה הסלקטיווית . לצד הנימוקים הכלכליים והבריאותיים נשמעו מפעם לפעם גם נימוקים תרבותיים , היינו שהעלייה ההמונית , ובעיקר זו מארצות האסלאם , סופה שתשנה מן הקצה אל הקצה את אופיה המערבי והחלוצי של המדינה ותהפוך אותה ללוונטינית ונחשלת . בתור גזבר נהנה אשכול מהשפעה רבה על קביעת מדיניות הסוכנות , ובתוך כך בשאלת היקף העלייה . בישיבות המתוחות שהתנהלו בהנהלת הסוכנות בשאלה זו שב אשכול

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר