א. מחנות עולים ומושבים

עמוד:245

האדמה הטובות ניתנות לאחרים , ואילו "לתנועת ההתיישבות החלוצית הקיבוצית נשאר החלק הקשה של ארץ-ישראל . " משה קול , נציג ה"פרוגרסיווים" בהנהלת הסוכנות , וישראל גולדשטיין איש ה"ציונים הכלליים" מאמריקה , יצאו נגד קיפוח ההתיישבות החקלאית הפרטית של המעמר הבינוני . נציגי הציונות הדתית יצחק רפאל ושלמה זלמן שרגאי מחו על קיפוח "הפועל המזרחי" בהתיישבות משיקולים פוליטיים , ומשתתפים אחרים העלו טענות נוספות . בתחילת דברי תשובתו למבקרים בחר אשכול להתמקד בביקורת מצד אנשי התנועה הקיבוצית , שקוממה אותו מאור . הוא דחה את טענותיהם ברבר קיפוח הקיבוצים בהקצאת קרקעות ומשאבים , אך עם זאת חלק שבחים לתנועת המושבים והסביר כי הוא מעדיף להקים מושכים חדשים ולא קיבוצים מפני שחברי המושבים מתייחסים יפה יותר לעולים , ובמיוחד ציין את התגייסותם של חברי מושבים ותיקים , ובהם כמה מראשוני התנועה , כמו דבורה ריין ושושנה יפה , ממייסדות נהלל , להדרכת העולים . "חבר ברגינסקי , אינני אשם שהעולים מרגישים את יחסך ואת יחס חבריך אליהם עד היום הזה , יחס כאל חוטבי עצים ושואבי מים ... הם מרגישים זאת , ואני אינני יכול לעשות שום דבר נגד זה ... לא זז העניין ער שארגון המושבים התחלץ עם מיטב אנשיו לשליחות זו , " טען ( תעודה . ( 79 העלייה ההמונית , שחרגה בשנת 1949 מכל התחזיות , ההתפתחות המשקית וההתיישבותית וצורכי הביטחון הרבים החמירו את מצבה הכלכלי של המדינה . המשק הלאומי התקיים למעשה מהיר אל הפה כשמלאי המזון , הדלק ויתרות מטבע החוץ קרובים לאפס . על רקע זה יזמה הממשלה כבר באביב 1949 את משטר הצנע , שהגביל את צריכת המזון של התושבים , ומקיץ 1950 גם את צריכת הביגוד וההנעלה . גם מצבה הכספי של הסוכנות היה בכי רע . במהרה התברר שהתרומות לקרנות הציוניות , שמקורן העיקרי היה יהדות ארצות הברית , קטנות מן המצופה , וכתוצאה מכך מתקשה הסוכנות לממן את הפעולות שעליהן היתה מופקדת , ובכלל זה שיכון העולים , ההתיישבות החקלאית המואצת , העברת רבבות העולים ורכושם לארץ וסיפוק צורכי היושבים במחנות . בנסיבות אלה גדלה מעורבותו של אשכול בענייני הכספים . ככל שהלך והעמיק בעשייה הציונית כך הסיק אשכול שאין זכות קיום לרעיונות , יפים ככל שיהיו , ללא היכולת הכספית להוציא אותם אל הפועל , או בלשונו : " ציונות פלוס שילינג יותר חזקה מציונות בלי שילינג . " במרס 1949 יצא אשכול לארצות הברית בניסיון להמריץ את פעילות המגבית . המסע זימן לאשכול חוויה לא שגרתית : זמן קצר לאחר ההמראה מהארץ נאלץ המטוס שבו טס לנחות נחיתת חירום בלבנון . אשכול שיבח את האירוח הלבנוני וכתב לאלישבע : "נהגו בנו יפה . הובילונו בערב למלון נהדר הרחק מביירות על ההרים והיה שלג . " נחיתת החירום נשמרה בסוד על ירי ממשלות ישראל ולבנון . שתי המרינות ניהלו באותם ימים שיחות על כינון שביתת נשק ובן גוריון איים להשעות את השיחות אם לא ישוחררו המטוס והנוסעים , והם אכן שוחררו וטסו לפריס . אשכול זכה להצלחות לא מבוטלות בארצות הברית . על ועידת המגבית בוושינגטון שבה השתתף כתב לאלישבע : "מן העיתונים ידוע לך בוודאי שנאסף בו במקום 27 מיליון דולרים . ממש ובמזומן . " לאחר נחיתת החירום בלבנון הוא העדיף בנסיעותיו ברחבי ארצות הברית את קרון הרכבת על המטוס . "קצתי באווירונים . יותר מדי העניין תלוש מקרקע וממציאות . יותר מדי אתה תלוי על בלימה ויותר מרי בידי שמים , " הסביר לאלישבע באפריל 1949 במכתב רווי זיכרונות שבו תיאר בלשון מליצית את מראות עיניו ובעיקר את אהבתו לקרקע ולשדות שנשקפו מחלון הרכבת " ; לאמתו של דבר אוהב אדמה אני . עוד מבית אבא ובעיקר מבית דודי שהיה איש האדמה , " הוסיף וכתב ( תעודה . ( 76

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר