א. מחנות עולים ומושבים

עמוד:241

ההתיישבות לפתוח בפני העולים אפיק נוסף של אפשרות קיום ומחיה . גם מטרות מדיניות היו להתיישבות החדשה . היישובים נועדו בחלקם להגן על אזורי הספר ובכך להפחית מהעול שהוטל על צה"ל , לתפוס את שטחי הכפרים הערביים הנטושים כדי למנוע את חזרת תושביהם ולקבוע נוכחות יהודית בשטחים הנתונים במחלוקת מדינית או באזורים בעלי חשיבות אסטרטגית למדינה ( כמו פרוזדור ירושלים . ( מבחינה חברתית אמור היה מפעל ההתיישבות לתרום לפיזור האוכלוסייה מהריכוז הגדול שנוצר סביב תל אביב וחיפה ולהכפיל את שיעור החקלאים היהודים , שעמד עם הקמת המדינה על era 1 מן האוכלוסייה . דברים ברוח זו נשא אשכול במועצה החקלאית הארבעים ושמונה , שהתכנסה בפברואר : 1949 "עלינו בהחלט לעמוד על כך ולהחדיר בפטיש בראש שרבע ממספר העולים , רבע מאוכלוסיית היישוב , צריך להיות מושרש בקרקע . " האמצעים העיקריים שעמדו לרשות אשכול להגשמת תכנית ההתיישבות שלו כללו את שטחי הקרקע הגדולים שעברו לידי מדינת ישראל במלחמת העצמאות , ואת בתיהם של מאות הכפרים הערביים שננטשו במהלך המלחמה . שאלת הכניסה לכפרים אלה היתה בעלת חשיבות מדינית רבה כל עוד לא הוכרע גורלם של הפליטים הערבים . באביב ובקיץ של שנת 1948 החליטה הממשלה לקצור את תבואות החורף בשרות הערביים הנטושים כדי לספק מזון לתושבי המדינה , אך למנוע לפי שעה את הכניסה לבתים למקרה שיושג הסדר מדיני שיאפשר את חזרת תושביהם . נהרסו רק כפרים שצה"ל דרש להרסם מסיבות ביטחוניות . בעמדה זו החזיק גם אשכול . אולם העולים הרבים , שמספרם הגיע במהלך 1948 לקרוב ל , 100 , 000 החמירו את מצוקת הדיור , ומשום כך גברה בקרב ההנהגה הנטייה למקם את ההתיישבות החדשה בכפרים הערביים הנטושים . ב 19 בנובמבר , 1948 בישיבת ועדת ההנהלות ( ועדה משותפת לנציגי הממשלה , מחלקת ההתיישבות , הקרן הקיימת והמרכז החקלאי , ( טען אשכול : "לגבי הכניסה לכפרים ערביים ישנה לי דעה ברורה , והיא - בכל מקום ומקום שהדבר אפשרי ... יש להיכנס לכפרים אלו הן מטעמים צבאיים והן מטעמים יישוביים . " מימון עלות ההתיישבות נסמך בעיקרו על תקציבי הסוכנות היהודית , מתוך תקווה שהעם היהודי יתגייס בהמוניו ויתרום לקרנות הציוניות , ובחלקו על תקציבי המדינה . אשכול דרש להציב את ההתיישבות במקום גבוה בסדר העדיפויות הלאומי - לאחר המלחמה , שטרם הסתיימה , וקליטת העולים . ב 1 בנובמבר 1948 אמר בישיבה משותפת של הנהלת הסוכנות ושל חברי הממשלה הזמנית ; " אני טוען שבשורה ראשונה מלחמה , אחר עלייה , התאחזות [ התיישבותו ורק אחר כך חינוך . " חברי הממשלה הזמנית בראשותו של בן גוריון , שמרביתם ייחסו חשיבות רבה להתיישבות ולפיתוח החקלאי , הפנו קרוב ל 30 ' ; מתקציב ההשקעות למטרה זו על אף הצרכים הרבים שנערמו לפתחה של הממשלה . בעיה מרכזית היתה עתודות כוח האדם להתיישבות . בשלהי 1948 הגיע אשכול להכרה שגופי ההתיישבות המוכרים עומדים למצות את מספר המתיישבים שהם יכולים להציע - היו אלה בעיקר חברי הכשרות הפלמ"ח שהשתחררו או שעמדו להשתחרר מצה"ל ובוגרי תנועות הנוער החלוציות - ושהם אינם מסוגלים לענות על צורכי ההתיישבות הרבים . לפיכך אימץ אשכול , בצוותא עם בן גוריון , תפיסה ששינתה את דפוסי ההתיישבות המוכרים עד לאותה העת . הם החליטו להפנות להתיישבות חקלאית מידית , ללא הכשרה מוקדמת , עולים מתאימים מקרב עשרות האלפים שישבו במחנות . שליחים מטעם תנועת המושבים החלו לעסוק בפעולות תעמולה והסברה במחנות במטרה להוציא עולים להתיישבות , ובחלקן השתתף אשכול בעצמו . גישה זו נתקלה כהרמת גבה ובספקנות רבה במוסדות המיישבים . בציבור הרחב נטו להציג את העולים בניצולי שואה חולים וחלשים או כיוצאי ארצות האסלאם הבלתי מפותחות . אלו גם אלו לא יצלחו להתיישבות חקלאית ולתביעותיה הגופניות והחלוציות הקשות , טענו רבים . יתר על כן , אנשי תנועת העבודה היו רגילים לראות את ההתיישבות כתהליך ארוך הכולל הכשרה חקלאית ורעיונית ממושכת של המועמדים . גם עתה דרש אברהם הרצפלד , מראשי המרכז החקלאי , להקים מיד 100 מחנות הכשרה לעולים החדשים ליד יישובים חקלאיים ותיקים , ולהעלות את המועמדים להתיישבות רק בתום ההכשרה . חלק מפעילי התנועות הקיבוציות אף דגלו בהתיישבות בדרך המקובלת של הקמת גרעיני התיישבות והכשרתם לחקלאות ולחיים משותפים . אשכול הבין שאימוץ גישות אלו משמעותו דחייה של תחילת התיישבות העולים לשנים ארוכות , ודרש מחבריו להשתחרר מאורחות מחשבה של ימים עברו . עתה , טען , יש

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר