ב. הקמת המדינה בעיצומה של המלחמה

עמוד:231

הוחלט שיישא את השם צבא הגנה לישראל ( צה"ל , ( שם שהבליט את מורשת ההגנה בצבא שהוקם על יסודותיה . ב 11 ביוני 1948 נכנסה לתוקפה הפוגה בקרבות . ההפוגה , שנמשכה כחודש ימים , נוצלה בצה"ל להתארגנות ולהצטיידות . עבור העוסקים ברכש היתה זו שעת כושר לפעול במשנה מרץ אך גם להסדיר את דרכי עבודתם לאחר הבהילות שאפיינה בשבועות שקדמו להפוגה . שקולניק היה מוטרד מן האופן שבו ניהל יהודה ארזי את ענייני הכספים , אף שהיה מלא הערכה לכושרו כקניין נשק . ב 18 ביוני כתב אל שאול מאירוב , איש קבוצת כינרת שנשלח במרס 1948 לאירופה בתור מרכז פעולות הרכש בחו"ל : "חסר לי עכשיו דוח כספי מבראשית ... איך הוצאו שתי רבבות ואולי יותר מיליונים הדולרים עד עכשיו " ? ( תעודה . ( 73 במכתבו ביקש בעיקר לתת ביטוי לתחושת הדאגה שיוצר המחסור בכלי נשק כבדים , כגון טנקים , מטוסים ותותחים , לקראת המשך הקרבות מול צבאות ערב . "הם עולים עלינו במספר ארבע עשרות מונים ואם גם יתרון טכני להם , אנה אנו באים , " כתב . לפיכך האיץ במאירוב לעשות מאמץ עילאי ולרכוש "כלים גדולים . בהם תלוי הכל , " כלשונו . בהמשך שיתף אותו בהתפתחות תעשיית הנשק המקומית ובנעשה בעמק הירדן , שבו נפלו ידידים משותפים של שניהם , וסיים בהדגישו שוב את העיקר : "שלח תותחים הרבה וגדולים . שלח טנקים הרבה וכבדים . " במהלך ההפוגה יכול היה שקולניק להתפנות במקצת גם לענייני "מקורות . " ב 28 ביוני השתתף בריון בהנהלת החברה שבו הוחלט להניח קו צינור מים מחולדה לירושלים כדי לספק לעיר מי שתייה לאחר שהערבים חסמו את צינור המים הראשי מראש העין לירושלים . הצינור החדש הונח לאורך התוואי של "דרך בורמה , " שנפרצה בראשית יוני , וששכרה את המצור על ירושלים . עם תום ההפוגה , ב 9 ביולי , החלו עשרה ימי קרבות , וצה"ל , שלרשותו עמד עתה חימוש משופר , זכה בהם להישגים נכבדים . הדרך לירושלים הורחבה ונכבשו שטחים ניכרים בגזרות השונות . למעשה מעתה ואילך הלכה ונטתה הכף במלחמה לטובת כוחות צה"ל . מלבר השיפור בחימוש נהנה צה"ל גם מגידול ניכר במספר החיילים . מרכז הגיוס של משרד הביטחון , שקיבל עם הקמת המדינה את סמכויותיו של "מרכז המפקד לשירות העם , " שפורק , המשיך ובנה סדר כוח צבאי , ובספטמבר עלה כבר מספר החיילים על . 90 , 000 הגיוס ההמוני הביא כאמור לתוצאות חיוביות בשדה הקרב אך הוא פגע במצבת כוח הארס במגזרים הכלכליים השונים . שקולניק , שהיה מופקר כאמור בין השאר על תעשיית הנשק ( תע"ש , ( דאג מאוד לנוכח המחסור בכוח אדם מקצועי במפעלי ייצור הנשק , שהתרחבו עתה בקצב מהיר , ושהוציאו מפסי הייצור אלפי כלי נשק קל ומאות מרגמות וכן פצצות , רימוני יד , כדורי רובים , חומרי נפץ ועוד . כ 22 ביולי כתב אל ראש אגף כוח אדם במטכ"ל האלוף משה צדוק והורה לו לשחרר מהצבא כוח אדם חיוני הנחוץ לתעשיית הנשק . " כשהגיוס הוצא לפועל בחיפה - היתה התעשייה המלחמתית בהיקף מצומצם , עם התרחבותה , תוך ניצול הציוד שנפל בידינו יש לשחרר בעלי מקצוע ( בייחוד חרטים ) לזמן מוגבל על מנת שנוכל לנצל את הפוטנציה הצבאית שלהם , " הסביר . במשרד הביטחון נוצר הרושם שייתכן שהצבא גדול מד לצרכיו וליכולת המשק לשאת אותו . על שקולניק הוטל לעמוד לצד סגן אלוף אפרים בן ארצי בראש ועדה שמונתה לבדוק את הנושא . במסקנותיה , שהוגשו ב 26 באוקטובר , קבעה הוועדה שיש בזבוז כוח אדם במטות של היחידות השונות ( גדודים וחטיבות , ( שחסר באגף כוח ארם במטכ"ל ( אכ"א ) מידע מעודכן על מצבת כוח ארם , ושאין פיקוח יעיל על כוח האדם . היא המליצה מצד אחד לצמצם את התקנים , כדי שניתן יהיה לשחרר חלק מהמגויסים בלי לפגוע ביעילות הצבא , ומן הצר האחר לשפר את אמצעי הפיקוח כדי למנוע השתמטות . החיכוכים , המתחים והמריבות שליוו את המעבר מקהילה וולנטרית בימי המנדט למדינה סוברנית ממלכתית שלה צבא אחד נמשכו גם בימי הקיץ והסתיו של . 1948 עם הקמת המדינה פתחו שקולניק וגלילי במשא ומתן עם הנהגות האצ"ל והלח"י על פירוק הארגונים ושילובם בצה"ל . בסוף מאי התפרק הלח"י ואנשיו גויסו לצה"ל , וב 1 ביוני חתמו גלילי ומנהיג האצ"ל מנחם בגין על הסכם שלפיו יחדל הארגון להתקיים ואנשיו ימסרו את נשקם לצה"ל ויתגייסו לשורותיו . אולם ההסכם שנחתם עם האצ"ל לא שיכך את המתחים , ואלו דרדרו את המדינה הצעירה בשלהי יוני אל ספה של מלחמת אזרחים על רקע פרשת אניית הנשק " אלטלנה . " ויכוחים חריפים במיוחד ליוו את פירוק הפלמ"ח , יחידת העילית של ההגנה ובבת עינן של ההתיישבות העובדת ושל

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר