א. חודשים ראשונים ללחימה - התארגנות בצל קשיים צבאיים ומדיניים

עמוד:224

מה מדברים פה על משתמטים ? יום יום מתייצבים בלשכת הגיוס 800-700 יהודים , והולכים להיבדק ומוסרים את גופם לרופאים ועוברים את כל הפרוצדורה המסובכת . נכון , אנחנו היינו קצת ליברלים ואמרנו : יש ערעור - נשמע אותו . אם כן עכשיו נגיר — פחות ערעורים או ערעורים קפדניים . אולם מה הדיבור על משתמטים ? אני יודע שאני רואה המון אנשים מתנדבים . אני נבהלתי אפילו כששמעתי נכונות והצעה בחוגים שונים על גיוס גיל 17 וקריאה להתנדבות של גיל . 16 אינני מאמין בגיוס טוטלי . אינני מאמין בסידור חיילים במשק חקלאי ובבתי הזיקוק . בדרך זאת לא תהיה עבודה . אני מאמין שזה יסתדר . זה יסתדר לאט לאט , יבואו אנשים יותר קשישים וימלאו את העבודה וחברות תיכנסנה לעבודה ותהיה גם שאלה של קיום של משפחות מגויסים . אס כן כל זה וגיוס של 35 אלף חיילים לא מסתדר במשך 24 שעות . אולם מה הדיבור הזה על משתמטים וכוי בזמן שיום יום מתייצבים בלשכות הגיוס מאות , בלי אספות ובלי תעמולה גדולה . זכרו נא מה היה אז במלחמה , איזה "תותחים" הפעלנו בתעמולת הגיוס , לנו אין אפילו מתמה ... וכמה זמן זה נמשך אז ! אני אומר את הדברים האלה לא בשביל להקל על עצמנו . אולם לדעתי כל מה שמתרחש מאפס גיוס עד 35 אלף זה לא כל כך פשוט . עוד לא נזדמן לי לבקר ולראות את רוח החיילים . אולם נדמה לי כי מה שסיפרו פה יש בזה הפרזה . אני חושב שיש בזה געגועים לימים עברו , שפעם היינו אלפיים חברים בהגנה , סלתה ושמנה , והנה עכשיו הפכנו פתאום להמונים גדולים . אבל עוד מוקדם לדבר על "רוח הצבא . " אינני אומר שלא צריך להשקיע מאמצים בחינוך והסברה , ודרושה מחלקה מיוחדת של הסברה , אם לא אגיד לחינוך . הייתי חייל ב 1917 ואני יודע כיצד מסתדרים דברים בצבא , ובכן במשך ארבעה שבועות לא עושים את זה , וגם בצבא האנגלי לא עשו את זה כל כך מהר . אם כן אין מקום ל"הכצעקתה . " לא תמיד גם הסרג'נט מייג'ור הוא הגרוע ביותר , ולא תמיד ה ... הוא המוסרי ביותר . צריך להגיע לכך שילכו לצבא וילכו לאש לא נבחרים בלבד , גיוס של 35 אלף איש מחייב שינוי העניינים שהיו אתמול , זה טעון יותר בדיקה . מילים אחדות על העניינים הכלכליים של היישוב כולו , זה גם כולל את העניין הכלכלי של הצבא . בימים האחרונים אני מבלה עם ואהרון ! בקר שעות רבות וימים , ואני יודע על מלאי הקמח והסוכר שיש במחסן שלנו , אבל אנחנו הרי עומדים לגייס עוד אלפי אנשים . בשבת שעברה בא אלי האפסנאי מהחטיבה של הפלמ"ח בנגב והודיע לי : למחר אין לנו קמח לאפות לחם , אנחנו עומרים חורשים עם מנת ברזל , ועוד מעט אין מנת קמח . הוצאתי ממיטתו את בקר ועל המקום סידרנו 12 טון . נחרדנו באמת לשמיעת המצב הזה . האם כך אנחנו מתגוננים ? המצב הזה לא יכול להימשך , פה מאות ושם אלפים , והמצב הוא כזה שאנחנו חותכים את פרוסת הלחם בדיוק לחודש , "אויסגערעכנט" ובחישוב מדויקן . אני רואה בזה אחד הדברים החשובים ביותר בדאגתנו לחיילים שלנו , כי אם אץ קמח לא רק אץ תורה אלא גם אין מלחמה . ובשדה הכלכלה העניינים אינם בסדר , ואנחנו כולנו מלאי ביקורת . אבל אין הרגשה שיש איזו שהיא התקפה בשרה זה , וכשיש הרבה תביעות והרבה תרעומת , ויש לחץ , אבל לציבור אין הרגשה שיש מישהו שהוא מתקיף את המצב , שהוא מתייצב בשער , והוא רוצה לנצח , שיש לו דרכי הצלה - גם יוציאו כסף וגם יעשו דברים , אבל יש הרגשה של אזלת יד . ועור דבר אחר , שהוא שייך יותר לרוח הצבא . אני מעלה כאן מחשבה על צבא מעורב , בגילים , בשכבות ובמוצאים . עובדה זו , שתהיה אצלנו חטיבה אחת שהיא כולה על טהרת הנוער הלומד שיצא מבתי הספר ומהמשקים , אחר כך חטיבה אחת שתהיה כולה מהגיוס הזה של בית ספר ביל"ו , אני חושב את זה לאסון גם במובן הגילים , גם במובן הרמה וגם במובן ההשכלה והחינוך . אל נשלה את עצמנו שאם אנחנו נוציא עוד 20 בחורים מהמשקים החקלאיים הרי הם יהפכו את סדרי כראשית של 35 אלף חיילים . אני חושש שאולי גם ביחס לרוח המלחמה , במובן גיל והסתערות , זה יהיה אסון אם תהיה חלוקה כזאת . מוכרחים משהו לשנות בשטח זה מהקצה אל הקצה . נמצאים כעת אלף בחורים שקבענו שהם יגמרו את כית הספר ב 8 באפריל ויתגייסו , ואני טוען שלגבי אלף בחורים אלה לא צריך ללכת באותו המסלול האחד שקבענו . ואם עומדים עכשיו להקים חטיבת הנגב , הרי צריכה לחפוף עליה אותה הקדושה ואותה ההתלהבות ואותו להט הנעורים כמו על חטיבות אחרות , וצריך לתת אפשרות לנוער ללכת לחטיבת הנגב , זה לא מונופול של חטיבה אחת . זה ירים גם את רוח הצבא , גם במובן התרבותי וגם במובן הלחימה .

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר