ד. המאבק נגד הבריטים לאחר מלחמת העולם

עמוד:210

ש"יסתמו את עתידו של כל עם ישראל , ובמו ידינו נביא פתרון שיסגור בפנינו את עתידנו . " עוד התפלמס שקולניק עם נציג " אחדות העבודה" יצחק בן אהרון , שקבע שההנהלה איבדה את דרכה , לוקה בחולשה ופירוד ואיננה מסוגלת להנהיג את היישוב למאבק אמתי . בתגובה הצביע שקולניק על צערי המאבק שנעשו בארץ ישראל , ובראשם ההתיישבות בנגב , הצדיק את דרכה המדינית של מפא"י בשנים האחרונות , והזכיר למתנגדי החלוקה את התנגדותם להמלצות ועדת פיל בשנת . 1937 "לו אפשרית היתה אז לפני עשר שנים הקמת מדינה יהודית אם לא בכל ארץ ישראל , הרי בחלק ממנה , האם הם בטוחים בזאת שלא היו מקטינים על ידי כך את אבדות ישראל בשנות המלחמה באיזה חצי מיליון נפש ושהיו כיום בארץ ישראל מיליון יהודים , " ? שאל . ביקורת שונה נשמעה מפי דוברי הציונים הכלליים בארצות הברית . גדליה בובליק תקף בחריפות את דרך המאבק נגד הפורשים וטען שתביא למלחמת אחים שתקל בסופו של דבר על בריטניה להשיג את מטרותיה . עוד טען , בדומה לדבריו של סילבר , שמעשי ארגוני הפורשים זוכים לאהדה בקרב רבים מיהודי אמריקה , ולפיכך קשה להצדיק באוזניהם את המאבק שמנהלת נגרם ההנהלה הציונית . שקולניק הצדיק את מדיניות המאבק בפורשים והביא בתור דוגמה את מעשהו של זאב ורבר , איש ה"הגנה" שנהרג בעת שנשלח לפרק מטעני נפץ שהטמינו אנשי האצ"ל בבית הדר בתל אביב , מקום מושבה של המפקדה הצבאית הבריטית . לקראה סיום מושב הוועד הפועל הציוני פרסמה ועדת האו"ם את המלצותיה ובמרכזן סיום המנדט על ארץ ישראל , תקופת מעבר של לא יותר מ"שנים מעטות" ולאחריה חלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות , יהודית וערבית , ומסירת אזור ירושלים לשלטון האו"ם . גבולות המדינה היהודית , שהיו רחבים יותר מכפי שנקבע בהמלצות ועדת פיל , אמורים היו לכלול את הנגב אך שטחי הגליל המערבי נועדו להימסר למרינה הערבית . הוועד הפועל הציוני קיבל את המלצות הוועדה , למעט הסתייגויות מסוימות לגבי גבולות המרינה היהודית , אולם הערבים דחו אותן מכל וכל והמשיכו לדבוק בתביעתם להקים בארץ ישראל מרינה אחת הנתונה לשלטון הרוב הערבי . ב 26 בספטמבר 1947 הודיע שר המושבות הבריטי ארתור קריץ' ג'ונס שבריטניה גמרה אומר לעזוב את ארץ ישראל , וכי לא תכפה את תכנית האו"ם לארץ ישראל בכוח הנשק . הודעתו גרמה לעצבנות ביישוב ולהערכות סותרות שלפיהן בכוונת בריטניה לעזוב בצורה שתגרום לתוהו ובוהו ולשפיכות דמים או לא לעזוב בכלל , ובמקביל החישה את ההכנות ביישוב לקראת עימות צבאי כולל עם הערבים לאחר צאת הבריטים . שקולניק הגיב על דברי קריץ' ג'ונס במועצת ההסתדרות ב 30 בספטמבר וקבע שהם " הזמנה לשכנינו לבצע את אשר באי כוחם מאיימים בו עלינו השכם והערב - את איומיהם בטבח . " לפיכך הציע לדרוש בפומבי הקמת מיליציה יהודית גלויה להגנה , ובנוסף לעשות כל מאמץ ולמצות את כל האפשרויות ל"גירול הכוח היהודי המזוין בארץ . " בעור העיניים נשואות אל הדיון המכריע בהמלצות ועדת אונסקו"פ שנועד להיערך בעצרת האו"ם בשלהי נובמבר 1947 המשיך שקולניק למלא את תפקידיו במקורות ובמועצת פועלי תל אביב . באוקטובר השלימה מקורות את השלב הראשון של הנחת צינור המים אל הנגב ו 220 קילומטר של צינורות בני שישה צול הזרימו מים אל 14 יישובים יהודיים , וכמו כן סיפקו מי שתייה לפלאחים ערבים , לשבטי בדווים ולתחנות משטרה . "בד בבד עם ביצוע השלב הראשון החלוצי של המפעל מכינה החברה תכניות למכונים יותר גדולים אשר ביצועים ייעזר על ירי הניסיון שנרכש ועל ידי עצם מציאות במדבר מים לשתיה , " דיווחו שקולניק וקוולובסקי לראשי הסוכנות היהודית ב 9 באוקטובר . בשל מעמדו ההולך ומתחזק במפא"י , בהסתדרות הכללית ובוועד הפועל הציוני בימים של ערב הכרעות מדיניות גורליות נכנס שקולניק לעובי הקורה של המהלכים המדיניים . לאחר שנים שבהן היה מזוהה בעיקר עם נושאי התיישבות וכלכלה התעצבה עתה דמותו בתור איש ציבור מעורב ובעל השפעה בכל תחומי החיים של היישוב והתנועה הציונית . על רקע ההכרה כי עתיד ארץ ישראל ייקבע במערכה צבאית נטה שקולניק כבר בקיץ 1947 למקד את עשייתו בענייני ביטחון . ביוני מונה לחבר בוועד הביטחון , שהחליף את ועדת ג , ושחבריו עסקו בכל ההיבטים השונים של נושא הביטחון ביישוב . בנובמבר , כשהוקם "מרכז המפקד לשירות הציבור ( העם , " ( שנוער לשנות את דפוסי הגיוס ביישוב ולהתאימם לצרכיו של צבא המוני , הועמדו שקולניק ובנימין אבניאל בראשו . בסתיו 1947 עסק אפוא שקולניק במגוון רחב של תחומים שנגעו מצד אחד לעתידם ולגורלם של היישוב ושל התנועה הציונית ומצד אחר לפתרון בעיות הקיום היומיומיות .

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר