ג. מזכיר מועצת פועלי תל אביב ערב סיום מלחמת העולם השנייה

עמוד:201

וזקנים . ואני שואל : האומנם לא מתעורר רצון אצל כל מי שמתאים עוד לעניין הזה לעלות לקבר האבות הזה , כאשר יורם המסך ? סוף סוף מה יהיה חלקנו במלחמה עצמה , במלחמת הנקם , במידה שתינתן לנו ? אבל המשלחת הראשונה הגדולה , משלחת הכוח ומשלחת הנוער של ארץ ישראל לגולה הזאת , לקברי אבות אלה - זה בוודאי יהיה . ומי , חברים , יודע מתי באמת נוכל לשלוח אנשים להיפגש עם שרידי ישראל ולרפא פצעים ולהחלימם ולהקים הריסות ולנחם ? חייבים אנחנו לראות את התפקיד הזה כתפקיד מורכב . אין החייל היהודי סתם חייל . הוא גם לא היה כזה ב . 1917 הוא שליח של המפעל כולו , עם כל הדאגה והחזון והמשא שלו . ונרמה לי שכולנו צריכים היינו להיאחז בהזדמנות הזו ולראות את השליחות הזאת כמשלחת של ארץ ישראל . וכאשר אני מדבר כאן בין חברים פועלים , אני אומר : זו צריכה להיות משפחה של ארץ ישראל הפועלית , אשר צריכה להיפגש עם הגולה , לאחר חמש שנים , עם כל מה שיש בה מעל לאדמה ומתחת לאדמה . לו היתה לנו תחושה של מומנטים היסטוריים , ולו יכולנו להחזיר את עצמנו בראייה לסיטואציה שהיתה לפני מאות או אלפים בשנה , כי אז אפשר להגיד שאנחנו חיים בימים אשר מזכירים אולי , אם אנחנו יכולים לתאר לעצמנו , את חורבן הבית . זאת אומרת את אבדן העצמאות , את גלות ישראל בפזוריו . אנחנו עכשיו חיים במאמצים לבניין הבית , אבל בימים של רצח העם , של חורבן העם . אינני יודע מי מהם עדיף . ובימים אלה ניתנת לנו , לפועלים , האפשרות , בהמונים , במאות ובאלפים , לקחת חלק במלחמה , במלחמה בצורר , בעמלק הגדול ביותר אשר קם ליהודים . וניתנת לנו גם האפשרות להיפגש עם החיים היהודיים כמו שהם , על שבריהם ועל פצעיהם . לא יובן ולילד לא יוסבר אחר כך , לחברינו ולאנשינו אשר ניפגש אתם , אשר יבואו הנה , לא יובן מדוע לא הלכנו . אם יקרה ולא תקום החטיבה היהודית הלוחמת והיא תהיה מעורבת או תתבטל , כאשר קרה לנו עם עשרת הגדודים , הרי גם אנחנו נהיה אשמים בזה . מה נאמר ומה נסביר לעצמנו , לילדינו ולהם , על אשר לא באנו אליהם ? למה לא ניחמנו אותם , למה לא הזקפנו את קומתם , קומתם הרוחנית והגופנית ? שמענו קצת , על קצה המזלג , על ערך הפלוגות שלנו , כאשר הן נפגשו עם מחנות הריכוז של יהודים באיטליה . מה הנחמה והאור שהביאו להם . ואנחנו כל כך זקוקים שמיליון היהודים או יותר מזה , שנשאר , שכל השברים הללו , בכל זאת יזקפו את קומתם . מה יש עכשיו במרכז חייהם אם לא ארץ ישראל זאת , היוצרת , העובדת , המתגוננת , המתגייסת ? אין לנו רשות מוסרית לא להשתמש בהישג הזה והערב לא מענייננו לטפל בהערכתו . אבל ההישג הזה ישנו . אנחנו צריכים הערב להחליט להעביר לשפת מעשה את החלטות הוועידה . כאן יושבת המליאה יחד עם ועדי הפועלים . ועלינו מוטל , מאתנו ייתבע . הוועידה תתבע מאתנו דברים יותר גדולים עוד . מאתנו ייתבע להירתם להגשמת העניין ! בוודאי , אנחנו איננו כל היישוב . אבל אנחנו , שהננו חלק לא מבוטל , את חלקנו אנחנו צריכים לתת . וזה יגרור , כמו תמיד , גם את האחרים . לתפקיד הזה במשך השבועות הקרובים הבית הזה ( וכאשר אני אומר הבית הזה אני מתכוון לבית כמרכז את כל המשפחה כולה : את כל החברים והפועלים , בכל סדנאותיהם ובבתי החרושת ) הוא יתמסר על מנת לבצע את הדבר . לא צריך בתקופה זו להימצא חבר , אשר מצפונו לא יכה את לבו , אם הוא בין אלה שחייבים לעשות את המעשה הזה ואיננו עושה זאת . ובהזדמנות זו , חברים , לנו יש הלוא חשבון הרבה יותר עמוק ומורכב . יש לנו גם חטיבות אחרות , חטיבות שאינן במדים , ואשר גם הן תפקידיהן מחר מחרתיים ואולי גם היום - ברורים , חשובים , אשר אתם אנחנו קיימים . בלעדם - קיומנו יהיה לגמרי אחר . ובכן יהיו לנו השבועות האלה קודש לבדק החזית הזאת , בדק חזית ההגנה , ההגנה על הכבוד , ההגנה על הקיום , ההגנה על כבוד היהודים לא רק בארץ ישראל , ההגנה על כל החשבון היהודי הלאומי עם צורריו . אני בסוף אחר כך אציע נוסח הצעה להחלטה ואציע גם שנבחר בוועדה כאן או שנטיל לבחור אותה במזכירות , והיא , תוך 24 שעות להיבחרה , צריכה תהיה לגשת לפעולה . אבל , חברים , רזולוציה 1 ההחלטה | וועדה , אם מאחוריהן לא תעמדו כולכם ,

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר