ג. מזכיר מועצת פועלי תל אביב ערב סיום מלחמת העולם השנייה

עמוד:198

ארגון ה"הגנה . " הוא הצביע על עצם ההישג בהקמת היחידה העצמאית של יהודי ארץ ישראל וקבע שחובה לנצל את ההזדמנות שנפלה לידיה לקחת חלק בנקמתו של העם היהודי על השמדת מיליונים מבניו ולהשתתף בהצלת הנשארים . לפיכך תבע מפועלי תל אביב לתת את חלקם בגיוס : "אנחנו רוצים קודם כל להאמין שישנם יהודים אשר יגיחו מהמערות , מהבונקרים , מכל המקומות , יגיחו שבורים ברוחם , שבורים בגופם , ולהם תהיה שאלה ועיניהם תשאלנה אותנו בוודאי : אי מפעל הנקמה ? מה עשיתם כשהיתה לכם ההזדמנות וכשהיתה לכם האפשרות להשתתף בזה ... מה נאמר ומה נסביר לעצמנו , לילדינו ולהם , על אשר לא באנו אליהם ? למה לא ניחמנו אותם , למה לא הזקפנו את קומתם , קומתם הרוחנית והגופנית . " ? למרות כל זאת הקמת הבריגדה הוסיפה אך מעט על מספר המתנדבים לשורות הצבא הבריטי , ובסך הכל התגייסו לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה כ 30 , 000 איש ואישה מתוך היישוב היהודי בארץ ישראל , שמנה פחות מחצי מיליון נפש . בחורף שנת 1945 כבר הביאה התרחקות המלחמה מארץ ישראל לירידה בהזמנות הצבא ממפעלי התעשייה בארץ ולהאטה כלכלית . אמנם החששות ממשבר כלכלי נרחב התבדו , אך מספר המובטלים בכל זאת גדל בהדרגה . וככל שעלה מספרם של חסרי העבודה כך התארך התור שהזדנב לפני חדרו של שקולניק , והוא ניסה למצוא דרכים לסייע לפונים אליו . דרישות לסידור בעבודה מלוות בצעקות , במהומות , בניבולי פה ולעתים גם באלימות הפכו לדבר שבשגרה , כפי שעולה מיומן העבודה של שקולניק , ולהלן דוגמה אחת , מ 22 בינואר 1 : 00 " : 1945 ושוב סקנרלצ'יק - האחים ג . היו שקטים יותר מדי זמן ... הפעם הגיע הדבר לאיומים ברצח אם לא אסדר אותם מיד בעבורה ... וכך היה המעשה : האחים באו לביקור 'ידידותי' לחדרה של גולדה ןמאירסוןו ובצעקות החלו 'משכנעים' אותה בצורך הדחוף שיש לסדרם בעבודה . אחרי התראה ואיומים שיזרקו אותם מהחדר אם לא יפסיקו את צעקותיהם וניבול הפה , 'הסכימו' ללכת אם כי האיום שלהם להרביץ לשקולניק עומד בתוקפו . " ... במרכז פעילותו של שקולניק עמד המאבק המקצועי לשיפור תנאי חייו של הפועל . באופן ישיר היו נתונים לאחריותו בין השאר המגעים עם הנהלת "אוצר מפעלי הים , " בעלת נמל תל אביב , והיה עליו להקדיש זמן לטיפול בטענות הרבות של פועלי הנמל כלפיה , כמו למשל במקרה פיטוריו של פועל הנמל ח' קפון ( תעודה . ( 65 סכסוכי עבודה נוספים שהיה על שקולניק ומאירסון לפתור עמ כניסתם לתפקידם הקיפו את מרבית תחומי התעסוקה , ופרצו ברובם על רקע של תביעות להטבת שכר העבודה והתנאים הנלווים . עם בואו לבית ברנר החליט שקולניק שלא לנהל את מאבקי העובדים משולחן משרדו אלא לצאת אל מקומות העבודה , להיפגש עם העובדים ולעמוד מקרוב על בעיותיהם . הוא פגש בסוורים צרובי שמש ומלח בנמל תל אביב , בפועלי הבניין על הפיגומים , בפועלות מחט כפופות גב במפעלי הטקסטיל וברבים אחרים . בזכות שפתו המחוספסת והישירה וגישתו השוויונית והבלתי מתנשאת הצליח שקולניק לחדור דרך חומות החשדנות והעוינות של העובדים כלפיו , שנבנו בידי עסקני האופוזיציה , ולרכוש במרבית המקרים את אהדתם ואמונם . בביקורים אלו מצא שקולניק כי בדרך כלל תביעות העובדים מוצדקות . התעשרותם של רבים מהמעסיקים בימי המלחמה , התעשרות שהיתה פועל יוצא של ההתפתחות הרכה שידעה תל אביב כאותן השנים בענפי התעשייה , השירותים , המסחר והבילוי , לא לוותה בדרך כלל בשיפור ברמת השכר של המועסקים . יתר על כן , במספר לא מבוטל של מפעלים הביא הגידול המהיר בייצור ללא הרחבה מתאימה של שטח המפעל לתנאי עבודה מחפירים ולריבוי תאונות ומחלות . שקולניק ומאירסון ניסו ליישב את סכסוכי העבודה תחילה על ידי הבנה עם המעסיק אך לא נרתעו מנקיטת צעדים חריפים ער להשבתת המפעל משלא נותרה דרך אחרת . כשני שלישים מכלל העובדים ששבתו בארץ ישראל בשנים 1945-1944 היו בתל אביב , וחלק ניכר מהשביתות אכן הובילו להשגת התוצאות הרצויות ולשיפור תנאי השכר והעבודה של הפועלים , אך לא חסרו גם כישלונות . עם זאת שקולניק נמנע מלתמוך ללא סייג בכל תביעה של עובדים כלפי המעסיק ובחן כל עניין לגופו תוך התחשבות גם בצורכי היישוב כולו . כך היה למשל בטיפולו בבעיית שכרם של פועלי הבניין . בחודשים האחרונים של המלחמה תמך שקולניק בתביעות פועלי הבניין להעלאת שכרם על רקע התנופה בענף הבנייה בעקבות הסרת ההגבלות שהטילה הממשלה על הבנייה לדיור . אולם עם תום המלחמה ובהנחה כי צפויה עלייה גדולה שינה שקולניק את עמדתו ודרש להגביל את שכר עובדי הבניין המאוגדים

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר