א. דאגות כלכליות והתגייסות ביישוב לצבא הבריטי

עמוד:178

. 58 דברים בהתייעצות חברים במפא"י 26 במרס 1942 קודם כל עומדת לפנינו השאלה : מה אנו צריכים לעשות לקראת הפלישה ? אילו יכלו לשבת שישה אנשים , יום או יומיים , ואחר כך היו אומרים לנו מה לעשות , אם לתת לנוטרים או לבאפס , מה לעשות , איך לעשות — זה היה הרבה . ושישה אנשים אלה הם : רמז , שפרינצק , ברל וכצנלסוןו , טבנקין , קפלן , משה ןשרתו קן . ( בךציון [ ישראלי : [ את טבנקין לא נביא לישיבה (! ישבו חמישה אנשים ויגידו לנו מה צריך לעשות . ( בן ציון : בלעדיך הם לא יעשו זאת ( . 1 1 צריך להגיר לאנשים רבר ברור : נוטרים או צבא . צריך להגיר להם , אם נוכח האביב והקיץ וסכנת הפלישה עליהם ללכת לבאפס , שאליהו ןגולומבו איננו מחשיב אותו - אז למה ילכו לשם ? צריך לבוא לאנשים בדברים ברורים . אי אפשר לגמגם לפני האנשים , כי מרגישים זאת מיד . אם צריך לבוא לאנשים ולהגיד להם : נוכח האביב עלינו ללכת עתה , צריך להגיד להם לאן . נגיר : נוטרים , אז נלך לאנשים ונגיד להם שהגיעה השעה האחרונה ואנו רוצים למות ברובה ביד ויש לנו ביטחון שכנוטרים נמות ברובה ביד . נחליט , שבאפס אז כולנו נלך לבאפס ; נחליט [ לציו אז כולנו נלך לצי . ב"הן ולאו" ו"לא יודעים" ובגמגום , אי אפשר ליצור תנועה עממית . בשאלה זו אצל כל אחד ואחד שתי נשמות , שתי סטריות ושלביםו . סטדיה אחת , שהוא עושה במה שהוא עושה , ומתוך כך שהוא עסוק יש לו הרגשה שהוא עושה באמת . אבל אנו מוכרחים לשאול את עצמנו : אם זהו הרגע לעשות את המעשה האחרון , כי אז אפשר אולי לבוא למסקנות אחרות . אמרתי זאת בכינוס שהיה בדגניה . במשך כל הזמן , תנועתנו , והיישוב בוודאי , איננה שלמה בהרגשה או במחשבה ; מתרוצצים במשך כל הזמן כמה וכמה גישות ויחסים לעניין . אני למשל אינני יודע מה חושב שפרינצק בעניין הגיוס , אינני יודע מה חושב באמת רמז בעניין זה . אני יודע שהוא חושב שצריך להתגייס לצבא , אבל האם הגענו [ לוזה שחושבים שלא ניתן לנו לעשות שום דבר וכל מה שאנו עושים זה מגוחך ושייתכן שבעור 4-3 חורשים נעמוד לפני פלישה . אם זה כך באמת וברצינות , צריך שיחשבו כך קודם כל חמישה או עשרה אנשים חשובים או כי יחשוב כך מרכז המפלגה כולו . כי אנשים החיים בעין חרוד ובדגניה מרגישים שהדברים אינם בסדר : צריך להתגייס וצריך לעשות תפוחי אדמה ; צריך להתגייס וצריך שהתלמידים ילמדו עד גיל , 18 צריך להתגייס וצריך לעשות טיולים . ונוסף לזה האדמיניסטרציה האנגלית עושה לנו צרות רבות וממאיסה את החיים ואת הכל . ובדגניה ב , אחד המקומות אשר נתן באופן פרופורציונלי מספר די גדול של חברים לגיוס לצבא , מתקיימת אספה אשר כועסת על חבר שלאחר כל המכסות קם והתגייס . ואני כמעט שהשתתפתי בדבר זה , כי בינתיים נהרס משק , נהרס ענף במשק . אילו היתה יכולה להיות ישיבת מרכז , שיש בה הסכם משותף של כל החברים על כך , מה צריך לעשות . נניח , לא צבא אנגלי , לא באפס , כי אנגליה היא כזאת וכזאת . נניח נוטרים , אבל נוטרים ברצינות . כי משה [ שרתוק ] צודק בתשובתו ללופט : אם לגייס אנשים , הרי נגייס לצבא שהממשלה מחזיקה אותם . ואם אין הממשלה נותנת כסף מספיק למשפחות , הרי נעשה מאמץ להוסיף כסף למשפחות . ואם נצטרך פעם נמרוד נגד האנגלים , מוטב כי יהיו אנשים בתוך מדים ומאומנים . אבל נניח שלזה לא יסכים מישהו אצלנו . אז אני מציע ניקח את המינימום : נוטרים ; ובכדי למנוע עוד ויכוח , הייתי אומר : לא לחו"ל בכדי שגם השומר הצעיר יהיה אתנו . נתחיל ממינימום כזה ונאמר : הגענו למחשבה שהיישוב היהודי עומד בשעה היסטורית זו לפני מבחן אחרון . ויכול להיות שאחר כך , בעוד שנה אולי , יהיה טוב ; עתה אנו עומדים בפני מבחן קשה ורציני . אם המפלגה תרגיש זאת ואחר כך יורגש הדבר בוועידת ההסתדרות וליד השולחן של הוועד הפועל ופה אחר ובהרגשה אחת יחליטו על כך ריגשו לפעולה , הגענו לרגע . הנה לפני שלושת רבעי שנה היתה הרגשה כזאת שאולי זה הרגע האחרון וישבנו אז אצל קפלן וחשבנו איך תוכל הסוכנות לרכז 200 אלף לירות ארץ ישראליות . בינתיים נתברר שזה לא היה הרגע האחרון . בינתיים

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר