א. דאגות כלכליות והתגייסות ביישוב לצבא הבריטי

עמוד:172

א . דאגות כלכליות והתגייסות ביישוב לצבא הבריטי ע הכריזו פלישת בריטניה צבאות גרמניה וצרפת לפולין מלחמה ב על 1 בספטמבר גרמניה . אולם 1939 בחודשים הראשונים למלחמה לא התנהלה במערב אירופה לחימה של ממש והמערכה העיקרית הוגבלה לחזית המזרחית . בתוך שבועות מועטים כבש צבא גרמניה את מרבית פולין , למעט חלקה המזרחי , שעליו השתלטה ברית המועצות מתוקף ההסכם לאי לוחמה ולחלוקת מזרח אירופה שחתמה עם גרמניה באוגוסט 1939 ( הסכם ריבנטרופ מולוטוב . ( ביישוב בארץ ישראל שררה דאגה רבה ליהודי אירופה ובעיקר ליהדות פולין , אך המלחמה נותרה רחוקה מגבולות ארץ ישראל והשפעתה על תושבי הארץ התבטאה בעיקר במישור הכלכלי . ניתוק ייצוא פרי ההדר משווקיו באירופה והקושי שהסתמן בייבוא חומרי גלם הגבירו במידה רבה את ההאטה הכלכלית שבה שרוי היה המשק הארץ ישראלי מאמצע שנות השלושים . נוסף על כך אחזה בציבור בהלה מפני השלכות המלחמה לטווח הארוך , ומשום כך משכו רבים את פיקדונותיהם מן הבנקים ומערכת הבנקאות בארץ הועמדה בפני סכנת קריסה . המצב החדש שנוצר חייב את המוסדות השונים להיערכות מיוחדת ובראש ובראשונה בתחום המשקי . במהלך שנות השלושים , על רקע חולשתו הציבורית והמוסדית של הוועד הלאומי , שהיה ממונה על ענייני הפנים ביישוב , הפכו הסתדרות העוברים והוועד הפועל שבראשה לגוף בעל ההשפעה הרבה ביותר על חיי הכלכלה והחברה ביישוב . ימים ספורים לאחר פרוץ המלחמה התכנס הוועד הפועל של ההסתדרות לדיון דחוף במצב הכלכלי ובדרכי הטיפול במובטלים , שמספרם גדל בהרבה בתוך זמן קצר . בדבריו בדיון ( תעודה ( 56 העריך שקולניק שיש להתכונן למלחמה ארוכה וקרא לדאוג להכנת מלאי של מצרכים ובמקביל לבדוק דרכים ליצירת מקומות עבורה נוספים . התייצבותה של בריטניה בתור הכוח הראשי במלחמה נגד גרמניה הנאצית חודשים ספורים בלבד לאחר פרסום ה"ספר הלבן" העמידה את ראשי המוסדות הלאומיים בפני דילמה . נראה היה כמובן מאליו שהיישוב יתמוך באופן חד משמעי בכוחות הלוחמים נגד הקואליציה הנאצית הפשיסטית , שאיימה על הקיום היהודי ועל שלום העולם הדמוקרטי והחופשי , אך ביישוב היה זעם רב על ממשלת בריטניה בעקבות פרסום הספר הלבן במאי . 1939 הגישה שהתקבלה על דעת הנהגת היישוב ואף על דעת רוב האופוזיציה הרוויזיוניסטית התבססה על מטבע הלשון שטבע בן גוריון בספטמבר 1939 בישיבת מרכז מפא"י לאמור : "עלינו לעזור לצבא והבריטיו במלחמה כאילו לא היה 'ספר לבן , ' ועלינו להילחם ב'ספר הלבן' כאילו לא היתה מלחמה . " גישה זו ניזונה גם מהתקווה שעקב המלחמה ישנו הבריטים את מדיניותם בשאלת ארץ ישראל . אולם תקווה זו נכזבה כשפרסמה ממשלת ארץ ישראל ב 28 בפברואר 1940 את חוק הקרקעות , שהיווה המשך למדיניות הספר הלבן . החוק אסר לחלוטין מכירת קרקע ליהודים ב 65 % משטחי ארץ ישראל המערבית , הגביל את מכירתה להם ב 30 % נוספים , ורק ב 5 % מהשטח , בשרון ובשפלת החוף , שכמחצית משטחם כבר היתה בבעלות יהודית , הותר ליהודים לרכוש קרקע . גם בעבר ידע היישוב היהודי מדי פעם הגבלות זמניות על רכישת קרקעות , אך עיגון האיסור בחוק מנדטורי היה התפתחות חסרת תקדים והתקבל ביישוב בכעס רב . מראשית קיומה של התנועה הציונית ואף קודם לכן , בימי חיבת ציון , היתה רכישת אדמות ארץ ישראל הכוח המניע של ההיאחזות היהודית בארץ , ורוכשי הקרקעות הגדולים היו לדמויות מיתולוגיות באתוס הציוני . גם עתה , על אף החששות , מהשלכות המלחמה , התכוונו ראשי הקרן הקיימת להמשיך ברכישת קרקעות להתיישבות ולנצל לשם כך את הירידה הניכרת שחלה במחיריהן בשל ההאטה במשק הארץ ישראלי . בתגובה על חוק הקרקעות דרש בן גוריון לצאת למאבק המוני נגד השלטון הבריטי שיכלול הפגנות , המשך רכישת קרקעות , התיישבות הפגנתית עליהן ואי שיתוף פעולה עם מוסדות השלטון . אולם הימים היו ימי המלחמה ורוב מנהיגי המוסדות הלאומיים הסתייגו מנקיטת קו תקיף כלפי בריטניה , שבניה החלו להקיז את דמם

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר