ה. בהנהלת חברת "מקורות"

עמוד:161

החקלאיים . בשנים הראשונות לקיומה התמקדה מקורות בצפון ארץ ישראל , בעיקר בעמק זבולון ועמק יזרעאל , ובסיועם של מומחים החלה לקדוח בארות עמוקות מהמקובל ולהניח צינורות אל היישובים החקלאיים . כדרכו לא ניהל שקולניק את עסקי החברה מאחורי שולחן משרדו . הוא הרבה לבלות בשטח בין הקודחים ומגיהי הצינורות , מנחם ומעודד עובדי קידוח שהכזיב או טובל במים שפורצים מבטן האדמה . מעתה ועד סוף ימיו היה העיסוק ביצירת מקורות מים ובניצולם לאבן פינה בחייו של לוי שקולניק . בתוך מקורות הוביל שקולניק עם השנים את הקו שדרש מהחברה להתרחב לכל שטח ארץ ישראל , כדי להגיע להלאמה מלאה של המים ולהפוך לחברת המים הלאומית . תחילה הציבה החברה לעצמה מטרות צנועות יותר , או בלשונו של שקולניק : "מקורות צריכה להספיק מים החל ממפרץ חיפה וגמור בעפולה . " לשם כך דרש שהחברה תיטול על עצמה לספק מים גם למגזר העירוני . בסוף ינואר 1938 נערכה ישיבה של מנהלי מקורות שדנה בהצעה לרכוש מחצית ממפעל המים של קריית חיים . על סמך בדיקה שערך שקולניק ובדיקות נוספות שערכו שניים ממנהלי מקורות , פנחס קוזלובסקי והמהנדס אלחנן בורוכוב , נמצא שהמפעל רווחי , ולפיכך תמך שקולניק בהצעה וקבע : " ברור לכולנו כי מכירת מים לשטחים עירוניים מכניסים יותר ועל ידי זה אפשר להוזיל את המים לכפר . " כשבועיים לאחר מכן נערכה ישיבה שנייה באותו העניין ובה חזר שקולניק על תמיכתו בהצעה ( תעודה , ( 53 והנהלת מקורות אכן החליטה לרכוש מחצית ממפעל המים בקריית חיים ולגייס משאבים לשם כך . באוקטובר 1938 נחנך מפעל המים הראשון של מקורות , מפעל הקישון , שהוביל מים מעמק זבולון לעמק יזרעאל המערבי . המפעל יכול היה לספק 4 מיליון מטר מעוקב מים בשנה , ועלה בממדיו על כל מפעל דומה באותם הימים . אף על פי שמדובר היה בהעברת מים בטווח של קילומטרים ספורים , נחשב המפעל באותם הימים להישג יוצא דופן . עובדים של "מקורות" מניחים צינור מים בשנות השלושים

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר