ה. בהנהלת חברת "מקורות"

עמוד:160

ה . בהנהלת חברת "מקורות' ^ 4 // ים זה הדופק ומרוץ הדמים של היישוב , " כתב /? שקולניק ליוסף שפרינצק בשנה , 1939 ובכך ביטא את ההכרה של כל עובד אדמה כי מים להשקיה הם סם החיים של החקלאות . בארץ ישראל השחונה , שאין יורדים בה גשמים במשך קרוב לשישה חודשים , שקרוב למחצית שטחה מדבר , ושמועדת לבצורת מרי כמה שנים , היתה ההכרה הזו נבונה שבעתיים . עם תחילת ההתיישבות הציונית החקלאית בארץ ישראל הניחו האגרונומים של התנועה הציונית שזו תתבסס בעיקרה על גידולי בעל , שתאמו את שיטות העיבוד המוכרות להם מחיי האיכר במזרח אירופה והפלאח הערבי בארץ ישראל . לגישה זו תרם גם חששם של מתווי המדיניות מן ההשקעות הכבדות הכרוכות בהנחת תשתית של השקיה בארץ ישראל . אולם התנאים האקלימיים בארץ ישראל העמידו את הגישה הזו למבחן . בסוף שנות העשרים ובתחילת שנות השלושים היו בארץ כמה שנות בצורת , והדבר המחיש למוסדות ההתיישבות החקלאית את הקושי בקיום משק של גידולי שדה הנשען על מי גשמים בלבד . תכנון ההתיישבות העובדת התבסס אפוא על עקרונות המשק המעורב , הכולל גידולים בהשקיה , ובהדרגה החלה החקלאות היהודית להתבסס על גידולי שלחין . תפנית זו חייבה לנקוט גישה שונה להספקת המים ולפיקוח עליהם . חשיבותה של סוגיה זו גברה גם לנוכח התנופה העצומה בענף ההררים , שהרחיבה את שטח הפרדסים , כולל המשק הערבי , מ 30 , 000 דונם בשנת 1925 ל 300 , 000 בשנת , 1935 וכן על רקע הגידול בצורכי המים של היישוב העירוני בשנות העלייה החמישית . שורה של יזמות פרטיות להספקת מים ושל מפעלי השקיה מקומיים הבהירו לגופים העוסקים בהתיישבות ובפיתוח שיש להקים מוסד מרכזי שיפקח על משק המים , ושיחפש דרכים לניצול יעיל וחסכני של המשאב היקר הזה . בימיו הראשונים בארץ ישראל חפר שקולניק תעלות להשקיה בפרדסי פתח תקווה והשתתף בניסיון לחפור באר כקלנדיה , ומאז היה מודע היטב למקום המרכזי שתופסת שאלת הספקת המים בקיום החקלאות בארץ ישראל . " חולשתו" לשאלת המים גברה בימיה הראשונים של דגניה ב - הוא נהג לקום אז עם חבריו לפני הנץ החמה כדי להוביל מים להשקיה מהירדן בעגלות רתומות לפרדות . בשנות העשרים היה שקולניק שותף פעיל בניסיונות לפתור אה בעיית השקיית השדות בדגניה וביישובים נוספים בעמק הירדן הלוהט מחום . "אתה יודע מה היא שאלת המים בשביל 2 הדגניות ואיזה צרות זה עלול להכניס לנו בהיעדר הסידור המתאים , " כתב בספטמבר 1924 ליוסף ברץ , חבר דגניה א ( ראה גם תעודה . ( 14 בשנות העשרים והשלושים תפסו בעיות הבצורת והשקיית השדות מקום נכבד בפעילותו ההתיישבותית של שקולניק , והוא היה מעורב בכמה דיונים וניסיונות להקמת חברות מים מרכזיות כאזורים שונים . באפריל 1933 הציג את בעיית הבצורת במלוא חומרתה בפני חברי הנהלת הסוכנות היהודית בירושלים וטען שביכולתה למזער את פגעי הבצורת על ידי הקמת מפעלי השקיה בעמק יזרעאל ובעמק הירדן . בקונגרס הציוני התשעה עשר , בשנת , 1935 העלה שקולניק בתור יושב ראש הוועדה לענייני התיישבות את ההצעה להקים חברת מים לאומית , והצליח להעביר החלטה על הקצאת תקציב למטרה זו . עם שובו לארץ ישראל החל שקולניק לתכנן , בעזרתו של המהנדס שמחה בלאס , מפעל השקיה מרכזי לעמק יזרעאל המערבי , שאל אדמותיו נקשר מאז ימי התיישבות האלף הראשונה , ושבאחר ממכתביו כינהו "גוש הקישון שלי . " התכנון נמשך קרוב לשנתיים ובמהלכן נערכו כמה קידוחים ניסיוניים מוצלחים במימון "ניר" באזור אושה וכפר חסידים . בפברואר 1937 נשאו מאמציו של שקולניק פרי וביזמתו הוקמה חברת מקורות . החברה היתה בבעלות משותפת של הסוכנות , של ההסתדרות ( באמצעות חברת ניר , ( של הקרן הקיימת ושל היישובים החקלאיים . ההנהלה הראשונה של " מקורות" כללה את שקולניק וצבי שרייבר , בתור מנהלים בפועל לצד פעילותם בניר , ואת ארתור רופין , אברהם גרנובסקי ופליקס רוזנבליט . החברה נועדה לעסוק בצורה מקצועית ביצירת מקורות מים להשקיה ובמכירתם ליישובים

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר