ה. הקמת יישובי "חומה ומגדל" בזמן המרד הערבי

עמוד:147

ה . הקמת יישובי "חומה ומגדל" בזמן המרד הערבי ** מי העלייה החמישית הביאו לגידול חסר תקדים באוכלוסייה היהודית בארץ ישראל , והיא צמחה מ 174 , 000 נפש בשנת 1931 ל 404 , 000 נפש בשנת . 1936 ההתפתחות הרבה כיישוב היהודי עוררה דאגה בקרב ערביי ארץ ישראל , וכפועל יוצא הלך וגבר המתח הלאומי בין שתי העדות והוחרפו היחסים בין הערבים לממשלה , שבמדיניותה תמכה לדעתם בציונות . ב 19 באפריל 1936 פרץ המרד הערבי , המכונה גם מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט . בניגוד למאורעות הקודמים היה זה הפעם מרד לאומי המוני וממושך , שהונהג בידי הוועד הערבי העליון בראשות המופתי האג' אמין אל חוסייני , ובפיקודו הצבאי של פאוזי אל קאוקג'י . ב 22 באפריל הכריז הוועד הערבי העליון על שביתה כללית במגזר הערבי שתימשך עד שיתמלאו הדרישות שהציבו לשלטונות המנדט , ובהן : הפסקת העלייה היהודית , איסור על מכירת קרקעות בבעלות ערבית ליהודים והקמת מועצה מחוקקת . בד בבד נקטו הערבים פעולות אלימות שכללו התקפות על יהודים ועל כוחות הצבא הבריטי , התנכלות לתחבורה בכבישים , שרפת שדות ומטעים ועוד ; פעולות אלה פגעו קשה בחיי היום יום ביישוב . עם פרוץ המאורעות הוחלט במוסדות הלאומיים להנחות את ארגון ה"הגנה" לנקוט מדיניות הבלגה , כלומר לא לענות על טרור בטרור ולא לפגוע בערבים חפים מפשע אלא במבצעי הטרור בלבד . מדיניות זו נבעה משיקולים מוסריים ולא פחות מכך משיקולים מדיניים פרגמטיים - ההנחה היתה כי מדיניות זו תזכה את הצד היהודי באהדת הממשלה ובהישגים פוליטיים , כמו המשך העלייה והסכמה להקמת חיל נוטרים יהודי גדול . אולם היו גם מי ששללו את מדיניות ההבלגה וטענו שהיא משדרת חולשה ומעודדת את הטרור . על רקע המאורעות התקיימו במוסרות הלאומיים דיונים מקיפים על עתיד היחסים עם הערבים . היו מי שטענו כי למרות הכל יש להמשיך ולדבוק בעמדות נוקשות ובלתי מתפשרות במאבק עמם , ואחרים גרסו כי לנוכח עצמתם ומשכם של האירועים האלימים יש לחפש עתה את דרך הפשרה עם הערבים גם בנושאים קרדינליים כגון ממדי העלייה . ב 3 ביוני 1936 נערך במרכז מפא"י ריון על עניינים מדיניים שאליו הוזמנו רבים ובהם שקולניק . לאורך כל חייו הציבוריים עד לאותה העת לא הרבה שקולניק להתבטא בעניינים מדיניים . הוא האמין כי הפעילות ההתיישבותית וקביעת העוברות בשטח , "עוד עז עוד דונם" בלשון אותם הימים , חשובות יותר מהדיונים המדיניים במוסרות תנועת הפועלים , שחבריהם לא עמדו ממילא במרכז קביעת המדיניות הציונית . ואולם הפעם , כשמפא"י אחזה במידה רבה בהגה התנועה הציונית , ולנוכח חומרת האירועים והנושאים שעמדו על הפרק הקדיש את מרבית נאומו לתחום המדיני והביטחוני . " אינני חושב שאנחנו פטורים ממשיכת חוט כל שהוא ומחיפוש אפשרות לשביתת נשק או להסכם זמני עם הערבים , " קבע ( תעודה . ( 48 הוא אף הביע נכונות לקביעת מגבלות מסוימות על העלייה , "אם יש אפשרות להגיע להכפלת היישוב במשך 5 שנים , " כדבריו . לעומת זאת הוא תקף את הגישה החינוכית שמשדרת מדיניות ההבלגה והטיל ספק ביעילותה לטווח ארוך : "פעם יכולים לעבור בשתיקה על פגיעה , פעמיים - אבל צריך להיות גבול להבלגה , " טען . על אף התבטאותו המדינית במרכז מפא"י המשיך שקולניק להקדיש את עיקר זמנו לענייני התיישבות וכלכלה . יתר על כן , לנוכח השמדתם של אלפי דונמים של תבואה ועשרות אלפי עצי פרי , הוא הזהיר מפני זניחתם של עניינים אלו והפניית מלוא תשומת הלב לתחום המדיני והביטחוני . "ואם כי החזית הבולטת ביותר והנראית לעין היא כרגע החזית המדינית , אסור לנו להסיח את הדעת מן החזית הכלכלית בכלל , ובשורה הראשונה מן החזית החקלאית , " טען במאמר " לבצרון חקלאי" בעיתון "הפועל הצעיר" באוגוסט . 1936 הניסיונות להגיע להידברות עם הערבים ולשים קץ לאירועים האלימים לא העלו דבר . ככל שעברו הימים מבלי שהממשלה תיענה לתביעותיהם , כך גברו התקפות הערבים ומנגד פעולות הצבא והמשטרה . באוקטובר 1936 כבר הגיע מספר ההרוגים ל 80 יהודים , 36 בריטים וקרוב ל 1 , 000

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר