ג. בחזרה לקלחת הפנים יישובית הבוערת - פועלים מול רוויזיוניסטים

עמוד:127

תנועת הפועלים בהנהגת מפא"י נתונה היתה באותם הימים בעיצומם של מאבקים ועימותים פנים יישובים שהציבו אותה מול אופוזיציה רחבה וביקורתית . יותר מכל העסיקה את מוסדות המפלגה היריבות עם התנועה הרוויזיוניסטית , שגלשה לעתים לעימותים אלימים כרחובות . המתח ביחסים בין שתי התנועות נבע מחילוקי הדעות לגבי המדיניות הציונית ומהנטייה שרווחה כתנועת הפועלים לראות ברוויזיוניזם ביטוי של "פשיזם יהודי . " ואולם יותר מכל קומם את אנשי תנועת הפועלים ניסיונם של הרוויזיוניסטים "לשבור , " כלשון מנהיגם ז'בוטינסקי , את ההסתדרות הכללית ולפגוע במונופול שלה בתחום העבודה המאורגנת על ידי הקמת גוף מתחרה , הסתדרות העובדים הלאומית . יריבות זו הלכה והתגברה לאחר רצח ארלוזורוב - אנשי מפא"י האשימו את הרוויזיוניסטים בליבוי ההסתה שהובילה לרצח , והרוויזיוניסטים , בגיבוי חוגים אזרחיים שונים , האשימו את אנשי מפא"י כי טפלו על תנועתם "עלילת רם" כדי להפיק מכך רווח פוליטי . בה בשעה החריפה ההסתדרות את המאבק למען עבודה עברית בענף הפרדסנות המתרחב והציבה משמרות של מפגינים שניסו למנוע העסקת פועלים ערבים . פעולות אלו נגד החקלאות הפרטית והפועלים הערבים ומאבקה חסר הפשרות של מפא"י ברוויזיוניזם עוררו ביקורת נוקבת מצר גופים אזרחיים , שראו בדאגה רבה את עליית מפא"י לעמדת המנהיגות ביישוב . בחורשים שלאחר רצח ארלוזורוב היה אפוא היישוב מפולג לשניים : מחנה הפועלים ומולו מחנה הרוויזיוניסטים ותומכיהם . אנשי תנועת הפועלים התקשו להסתגל למציאות שבה הפכו מבניו יקיריו של היישוב למי שאלישבע תיארה בפברואר 1934 כ"בודדים מאוד במערכה וחדלה הסימפתיה והכבוד אלינו . " בשורות מפא"י וההסתדרות התפתחה מחלוקת לגבי דרכי המאבק . מול הקריאות לריסון והבלגה שהשמיעו אישים כירל כצנלסון , דוד רמז ויוסף שפרינצק , ניצבו רוב חברי המפלגה במחנה המיליטנטי בראשות בךגוריון , יצחק טבנקין ואליהו גולומב ותבעו להפגין גישה תוקפנית עד כדי מאבק אלים אם הדבר הכרחי . מכתביה של אלישבע , שהשתתפה במשמרות למען עבודה עברית בכפר סבא , ציירו תמונה של יישוב משגשג אך שסוע ומסוכסך ושל מפלגה העסוקה בחיפוש דרך והנתונה במבוכה גדולה . "עגום ועצוב בארץ למרות השפע , " כתבה לשקולניק באמצע מאי . כחודש לאחר מכן תיארה בפניו את מפא"י כמפלגה חסרת הנהגה ואת חבריה כמבודרים בציבור ומשוועים ל"פקודות" ברורות מראשי המפלגה . שקולניק בתשובתו דחה את גישתה הפסימית ויעץ לה ולשאר החברים לנהוג באורך רוח ולחזור לשיטות המסורתיות של הסברה , פעולה חינוכית והתיישבות . " התרגלנו עשרות שנים להיות 'הבנים היחידים' וקשה לנו עכשיו כאשר 'מלטפים' אותנו לא עם 'צמיחת צמר' ובכיוונו כי אם להפך . לא צריך לאבד את העצבים ... סוף הניצחון לבוא , " כתב ( תעודה . ( 41 ככל שהתקרב לסיומו משפטם של אברהם סטבסקי וצבי רוזנבלט , שהואשמו ברצח ארלוזורוב , גברו המתח וחילופי האשמות בין אנשי מפא"י לבין הרוויזיוניסטים ותומכיהם . ב 8 ביוני הורשע סטבסקי ברצח ונידון למוות , והרשעתו גרמה לתחושת הקלה בחוגי הפועלים . שקולניק , שקורם פקפק בכך שיהודי רצח את ארלוזורוב , הציע במכתב לאלישבע שאלמנתו סימה ארלוזורוב תתבע "את הרבנות לרין תורה או לבוררות ציבורית אם אי אפשר את הרב והאשכנזי הראשי של ארץ ישראל , אברהם יצחק הכהןן קוק בעצמו אז אפשר להיתלות באילן יותר קטן מאלה שחתמו שהם מעידים בפני 'אלקים ואדם' שהבחור חף מפשע" ( תעודה . ( 42 הוא הציע גם לבקש ממשפטנים יהודים ידועים , כגון לואיס ברנרייס , חבר בית המשפט העליון של ארצות הברית וממנהיגי הציונות באמריקה , והמדינאי והמשפטן הבריטי רופוס דניאל אייזיקס ( הלורד רידינג , ( לשמש בתור בוררים בעניין זה , והזכיר בתור מועמד נוסף את הפרקליט היהודי הרוסי הנודע אוסקר גרוזנברג , שקנה לו שם בהגנה על יהודים שנאשמו בעלילות דם ברוסיה ובהם מנחם מנדל בייליס , ושישב באותה העת בצרפת . בתחילת אותו המכתב ספד לחיים נחמן ביאליק , שנפטר בכ"א בתמוז תרצ"ד 4 ) ביולי . ( 1934 מותו של ביאליק הותיר בו הרגשת יתמות שנוספה על רגשות הצער לאחר רצח ארלוזורוב . "אינני יורע אם שירת חייו של ביאליק באמצע נפסקה , " ... כתב , "אבל שירת חיינו - חיי האומה המפרפרת בין תחיה לגסיסה רק בהתחלה 'וצר צר מאוד ... ' על העדרו ועל יתמותנו . " למרות הסיפוק מעצם הרשעתו של סטבסקי , היו רבים ביישוב , ובהם שקולניק ואחרים בתנועת הפועלים , שסברו שיש להקל בעונשו ולהימנע מהוצאתו להורג של יהודי . ב 20 ביולי התפרסם פסק הדין במשפט הערעור על הרשעתו של סטבסקי . השופטים קבעו שאין פסול בעדותה של סימה

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר