ד. ממשבר כלכלי למשבר מדיני בעקבות מאורעות תרפ"ט

עמוד:88

" קרן העזרה , " זה הצעד הראשון של הסוכנות בארץ ישראל , מוטל גם עלינו . חוסר התוקף שלנו בהבאת ההנהלה הציוניות והוועד הלאומי לפתרון מוסכם הוא אשר גרם לכך שענייני קרן העזרה יופיעו כנחלת מריבה בעיני "הנאמנים" באמריקה , שראו רשות לעצמם להשליט עליהם אפוטרופסים . אינני יודע אם אפשר עוד לתקן את כל אשר עוות בנידון זה , אבל עלינו לדאוג שיושב הקונטקט של פעולת המוסד הזה עם מוסדות היישוב המוסמכים , ושהפעולה תיעשה תחת הביקורת של מוסרות ההתיישבות של הנהלת הסוכנות בארץ . עלינו להילחם בכל תוקף נגד המגמה המזיקה להפוך את המוסד החדש הזה למוסד מיישב , העושה הכל על דעת עצמו , מחוץ לכל קונטרולה ציבורית . העניינים מסביב קרן העזרה הם בבחינת "פוטר מים ראשית מדון , " הם פתיחה לפעולת הסוכנות בארץ והם עלולים לשמש פרצדנט מסוכן לפעולה העתידה . אך הסכנה איננה רק מבחינה הפוליטית הפנימית , אלא גם מבחינה המעשית . הכסף הזה , שרובו היה יכול לשמש קרן לפעולה קונסטרוקטיוויה חשובה , לתוספת בניין ואחיזה בארץ , עלול להתבזבז במפעלים קטנים , שרישומם לא יהא ניכר ושלא יהיה בהם לא כדי לבצר את הישן ולהקים את הריסותיו ואף לא כדי ליצור איזה מפעל פורה חדש . . 27 אל אלישבע קפלן ( שקולניק , ( תל אביב לונדון , 20 במרס 1930 ובכן מת בלפור . עוד בבואנו בישרונו בערב אחד כי בלפור גוסס . הידיעה הזאת הרעישה אותי ממש . ההכרה של אין אונים כלפי הגורל האכזרי שהנה בלפור מבשר הגשמת תקוותנו וחזוננו הולך בדרך כל הארץ , הולך לבלי להיות יותר , ההכרה הזאת עינתה אותי מאור . אני לא פעם תופס את עצמי בהרגשה כזאת כלפי דברים סטיכיים . מסתלק מלהבין . מכאן אגב צמחה אצלי הממרה השגורה בפי כי אני אחיה לפחות 140 שנה . נוסף לזה הימים הקודרים האלה בשבילנו , בשביל תנועתנו , יש הרגשה שעמוד התווך , לפחות אחר מעמודי התווך של עבודתנו נפל . וההשפעה על ההרגשה המיסטית של היהודים בגולה ! הן אצבע אלוהים הוא - הרצל , נורדוי , מרשל , בלפור . מי במיטב שנותיו וחלומותיו ומי בימים קשים , קריטיים לתנועה , עת חייהם , עזרתם ופעולתם היו כל כך נחוצים לנו . וייצמן אתמול הספידו במלים קצרות בישיבת הוועד הפועל . הוא היה מדוכא ושבור . בכה תמרורים . דמעות החניקו את גרונו ורבים מאתנו כמובן גם כן לא התאפקו . יש לי הרושם ששברון הלב האמיתי והעמוק של וייצמן אינו רק לאבדה עצמה על אדם קרוב ויקר באופן פרטי לווייצמן . כי ברור שווייצמן בן בית קרוב מאוד לבלפור , וגם לא האבדה בשביל הציונות בימים האלה . כי בעצם כאן היו כבר מוכנים למותו . יש לי הרגשה שברגעים אלה של ההספד הופיע והצטייר במוחו של וייצמן המצב הפוליטי שלנו הקשה . המפלה הגדולה אשר נוצחנו וה vm 110101-0 « החדשה שעליה עלינו להתייצב מחדש ובראןשן וראשונה הוא בעצמו . עם בלפור נגוזה בשביל וייצמן תקופת התקוות והחלומות . אנחנו עכשיו לפי דבריו בהרצאתו כמו לפני סן רמו . הכל מחרש . העולם האנגלי ובכללו רק עכשיו גילה את הערבים בארץ , את חוסר הקרקע ועוד . וכל זה בתקופה קצוצת כנפיים ובתקופה שאימפריה בעצמה מתבוססת בדמיה ומתפתלת במכאוביה . ישיבת הוועד הפועל נדחתה לערב לרגלי אסון בלפור . לפי שעה אין לצערי לספר מהנעשה . כמובן אין תשובות . הוויכוח הפוליטי הטפל נמשך ונמשך , כל חמור בועט באריה . כל אחד מדבר ומדבר ומדבר . וכל אחד הנהו שטטסמן ומדינאיו . גרינברם דווקא הפעם היה מתון . האקזקוטיווה כאן מחוץ לווייצמן חיוורת . הרוויזיוניסטים כמובן מציעים קונגרס יוצא מן הכלל , הרדיקלים תומכים . ההצעה נדחתה כמובן . אבל זה אופייוניו וסימפטומטי .

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר