ד. ממשבר כלכלי למשבר מדיני בעקבות מאורעות תרפ"ט

עמוד:86

והנה הוקמה הסוכנות . השתתפנו כמעמד ציריך שהוסיף לנו תקווה ואמונה רכה - אכל מאז עכרו חודשים רבים ואיומים , ללא מעשה וללא מפעל . עוד בטרם זכו בני בריתנו החדשים להטות שכם למפעל , הושבתו בארץ שבר גדול . בעקבות האסון אחזה חרדה את תפוצות ישראל , חרדה לשלום ציון ולשלום הציונות נושאת מפעל הגאולה . כדרכו וביכולתו חש העם לעזרה , בבניו ובנותיו אשר התחלצו לעלות לארץ בעצם ימי הדמים ולאחריהם . אך לא רק את בחירי חלוציו שלח העם לחזית . גם לציוד האנשים אשר בחזית דאג . רבבות ומאות אלפי לירה זרמו במשך שבועות מעטים למען ציון ובניינה . הציונות וארץ ישראל במרכזה הם אשר עוררו את העם . בידיהם הפקיד את פיקדוניו הגדולים . וככה , ללא כל חבלי התאמצות מצדה , עלה בגורל הסוכנות המורחבת , בימי יצירתה וקיומה הראשונים , ליהנות מזכותה המיוחדת של הציונות ולהיות לכתובת של התנדבות העם . עיננו לא צרה בזה , אוצרות יותר גדולים הבאנו אתנו לסוכנות , אך עלינו הוטל לשמור כעל בבת עיננו מה ייעשה באוצרותינו אלה . והנה הגיעו לארץ הבנים החלוצים נושאי רצון התחייה של האומה ויתייצבו ישר במערכה המשותפת תחת הדגל הכללי של העבודה הציונית ושל הסוכנות היהודית , ביטויה הארגוני החדש . כולם בלי פקפוקים וללא שניות באו לסתום בגופם את הפרצות שנבעו בחזיתנו בימי העברות . באותו הזמן באים גם האמצעים הכספיים של העם אשר נרבם להקמת ההריסות , בניין החומות וחיזוק היסודות . גם אלה נשלחים על פי אותה הכתובת של הציונות וסוכנותה . אך מה משונה ונוראה התמונה ! אנשי הסוכנות החדשים הזוכים לקצור את אשר לא זרעו ולא עמלו , אינם ממלאים את שליחותם - שליחות הסוכנות - באמונה . במבוכת השעה שנטרפה עלינו הוציאו את נדבת העם הדוממה ( הנדבה החיה יודעת את דרכה ) מתחת הרשות הכללית של הסוכנות ומתוך המסגרת המשותפת , והכניסוה לתוך רשות צדדית . לאחר חורשים רבים של חוסר פעולה ואיניציאטיווה מצד אנשי בריתנו החרשים , באה השתלטות על תנובת העם הציונית כצעד ראשון מזיק וחותר תחת אחדות מפעלנו ומערער את אמון העם בה . כי מה הצדקה להקים באמצעי העם אשר נמסרו למפעל הציוני ולסוכנותנו מוסד של "דז'וינט" חדש ומובדל ממוסדות הסוכנות אשר צריכים לפעול בארץ ? מה הזכות נטלו לעצמם להרכיב אלופים לנדבת העם אשר יעשו בה ככל העולה על רוחם , מחוץ לכל ביקורת ציבורית וציונית ? ומה טעם ראו לעצמם ההנהלה הציונית , הוועד הלאומי , היישוב העברי בארץ ואחרון אחרון תנועת העבודה לנער את חוצנם ולנחם את עצמם בניקיון כפיהם ? לעת כזאת בזה לא סגי . כי מי יתקע לנו שאין מעשה זה הניצן הראשון והמבשר של אותם המכשולים אשר חששנו להם ואשר ללחום בהם נדרנו ? כי לא על ליקויים אורגניזציוניים ודיסציפלינריים גרידא אשר בהקמת מוסד מיוחד לחלוקת כספי קרן העזרה אנו מדברים , וגם לא על הכפילות הנפסדת והבזבזנית אשר בהקמת מוסד חרש ללא כל צורך ותועלת - לא על זאת כלבד אנו מתריעים . הסכנה היא באופי הסימפטומטי של ההופעה - רק אנשים מחוסרי תפיסה ציונית אמתית יכולים להוריד את ההתלהבות העממית לידי קרן סיוע וקופת צדקה נוספת בארץ ישראל . רק העדר חזון הגאולה ואש קודש צורבת בלבות האנשים יכולים למעט כה את הדמות של ההתעוררות העממית , עד אשר ירשו לעצמם להוציא את המפעל מחוץ לתחום ההשפעה של היישוב ושל ההסתדרות הציונית , הסוכנות המורחבת ומוסדותיה . ועור סימפטומטי הדבר לגבי שאלה שנייה - מי שם את יורשו של מרשל באמריקה לנגיד ומצווה , אשר ברצותו ירצה את נדבת העם וישבצה בנזר בניין הארץ וברצותו יחללנה ויהפכה לקרן של צדקה ? הלזאת חרדה הגולה ? ההכרזה הציונית הצלולה והשגיאה של מרשל המנוח בנעילת מעמד ציריך ; "ארץ ישראל בנה תיבנה" - הכרזה זו , לאחר הפעולה המתמדת והממושכת של ההסתדרות הציונית בקרב העם , היא אשר הכינה , עוררה , זעזעה והחרידה את העם מרבצו לקראת ביצור החזית ובניין המולדת . ביודעים ובלא יודעים התפרקו לבניין הבית . אחריות גדולה וחובה קדושה היא לנו - לאנשי החזית לקבל ברעדה את מנחת העם באנשיו ובאמצעיו , למען הוסיף אריח חדש ונדבך נוסף לבניין ולא לבזבזם ולא לפרטם לפרוטות ולאסימוני חולין של סיוע וצדקה . אף להלוואות תגרניות לבניין בתים בריבית הגונה יימצאו כספים אחרים בלעדי אלה אשר העם נדבם ברגעי שמחה וייאוש , בשעה ששליחיו כאן בארץ הגנו בגופם ובדמם בחזית באר טוביה , חולדה וירושלים .

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר