ד. ממשבר כלכלי למשבר מדיני בעקבות מאורעות תרפ"ט

עמוד:83

שהתכנסה בתל אביב ביוני 1931 ( תעודה , ( 30 העריך שקולניק כי לאחר עיכובים שנמשכו חודשים ארוכים יוחל בקרוב במימוש מפעל ההתיישבות החדש . על רקע הכוונה להעדיף עתה חקלאות שתתרכז בעיקר בענף אחד הוא סקר את הישגי המשק המעורב מאז מלחמת העולם הראשונה , ודרש הקלה בנטל המס על החקלאים , שסבלו מעול כבד של חובות ומירידה במחירי המוצרים החקלאיים בעולם עקב המשבר הכלכלי . בסוף יוני שנת 1931 התקיים בבזל הקונגרס הציוני השבעה עשר ולאחריו התכנסה המועצה השנייה של הסוכנות . הקונגרס היה סוער ודרמטי ובמרכזו עמדו סוגיית המדיניות כלפי בריטניה ושאלת מנהיגותו של וייצמן . ערב כינוסו התברר שסיעת הפועלים הפכה לגדולה ביותר בקונגרס , ושלה 75 צירים , וכי הרוויזיוניסטים נהנו מעלייה דרמטית בכוחם והפכו לסיעה השלישית בגודלה - לאחר "הציונים הכלליים ב" ( מתנגדי וייצמן ) - שלה 52 צירים . הרוויזיוניסטים ניצלו את עליית כוחם ואת תחושתם כי עם הציונים הכלליים ב והמזרחי מובטח להם רוב בקונגרס , כדי לערער על מנהיגותו ועל דרכו המדינית המתונה של וייצמן . מנהיג הסיעה זאב ז'בוטינסקי הציע שהקונגרס יכריז בצורה מפורשת שהמטרה המדינית של הציונות היא הקמת מדינה יהודית בעלת רוב יהודי בארץ ישראל משני עברי הירדן . וייצמן התנגד להצעה משיקולים מדיניים , ובתמיכת סיעת הפועלים ו"הציונים הכלליים א" הצליח לשכנע את מרבית צירי הקונגרס להצביע נגר ההצעה הרוויזיוניסטית ולאמץ הגדרה מתונה יותר של מטרת הציונות . אולם בריאיון שנתן וייצמן לכתב סוכנות הידיעות יט"א ( Jewish Telegraphic Agency ) בעצם ימי הקונגרס הוא הסתייג מן התביעה לרוב יהודי בארץ ישראל וטען שהיא מסוכנת ופוגעת בתנועה הציונית . דבריו אלה עוררו סערה בקרב צירי הקונגרס ובכללם חברי הסיעות שתמכו בו . לאחר תיאום מראש פנה ארלוזורוב בשאילתה לווייצמן כדי שיבהיר את דבריו , אך הסבריו לא הניחו את רעתם של מרבית באי הקונגרס . חרף תמיכת סיעת הפועלים בוריצמן קיבל הקונגרס ברוב קולות החלטה שבה הובע צער על התבטאותו ונקבע שהסבריו לא היו מספקים . הצבעה זו היתה למעשה הודעת אי אמון בווייצמן והוא הודח מנשיאות ההסתדרות הציונית והוחלף על ידי נחום סוקולוכ . למרות חיבתם לווייצמן ויחסיהם הקרובים עמו הסכימו אנשי מפא"י להשתתף בהנהלה הציונית החדשה בראשותו של סוקולוב , כרי לחסום בכל דרך אפשרית את ניסיונותיהם של הרוויזיוניסטים להשתלט על התנועה הציונית . נציגיהם ברל לוקר וחיים ארלוזורוב הצטרפו להנהלה לצדם של עמנואל ניומן , איש הציונים הכלליים ב ומראשי הציונות באמריקה , ויהושע פרבשטיין , ממנהיגי המזרחי . במוצאי שבת ה 11 ביולי נענה שקולניק לבקשתו של ליאו מוצקין , מוותיקי העסקנים הציונים ונשיא הקונגרס השבעה עשר , והביא את הצעות ועדת ההתיישבות לפני הקונגרס . זו היתה הופעתו הראשונה במליאת הקונגרס והיא לא עוררה עניין רב בקרב הצירים , שרוב מעייניהם היו נתונים לשאלות המדיניות . המעטים שנכחו כאולם אישרו את כל ההצעות שהגיש - להקצות משאבים לביסוס יישובים , להקים שכונות פועלים ומושבי עובדים , להושיט סיוע לתעשייה ולמלאכה ועור . בעת כינוס מועצת הסוכנות כתב שקולניק לאלישבע על השתלשלות האירועים הדרמטית בקונגרס ועל רשמיו ממועצת הסוכנות ( תעודה . ( 31 לעומת התרוממות הרוח ששררה במהלך כינוס המועצה הראשונה של הסוכנות , הותירה המועצה השנייה על שקולניק רושם עלוב . המחלוקות העמוקות בהנהלת הסוכנות בין ציונים ללא ציונים והאכזבה מהישגיה הדלים טבעו את רישומן ורק שליש מהצירים הלא ציונים טרחו להגיע למועצה . רבים מאישי הציבור היהודים הבולטים שהשתתפו במועצת הסוכנות הראשונה הדירו את רגליהם מהמועצה השנייה : "פנה הודה פנה זיווה והדרה , " כתב שקולניק לאלישבע . בנובמבר 1931 נתמנה הגנרל ארתור ווקופ לנציב העליון החדש בארץ ישראל . בואו סימן במידה רבה את יציאת היישוב מתקופת המשבר והשפל המדיני אל עידן חדש . עצם מינויו לנציב היה משום הצהרה של שר המושבות החדש קנליף ליסטר ( oiniiiic-Lister ) על גישה חדשה ומתחשבת כלפי הציונות . ווקופ היה קשוב יותר מקודמו להנהגת המוסרות הלאומיים וגילה הבנה ואהדה לתביעותיהם המדיניות , ובו בזמן שיפר את היחסים בין ממשלת המנדט להנהגה הערבית . בתקופת כהונתו הלכו וגדלו מכסות העלייה וכפועל יוצא מכך ידעה ארץ ישראל תקופה של שגשוג וצמיחה . עם זאת הגידול בעלייה והשינויים החיוביים שהתחוללו בארץ לא נבעו ממדיניותו של הנציב העליון בלבד . סייעו לכך גם ההחמרה בתופעות האנטישמיות במזרח אירופה ובמרכזה בעיקר ההתדרדרות במצבם של יהודי גרמניה .

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר