ד. ממשבר כלכלי למשבר מדיני בעקבות מאורעות תרפ"ט

עמוד:79

ד . ממשבר כלכלי למשבר מדיני בעקבות מאורעות תרפ"ט ב אווירה בציריך של באוגוסט יציאה 1929 ממשבר הקונגרס לקראת הציוני עתיר מבטיח השישה עשר התכנס . במרכז דיוניו עמדה ההצעה להקמת הסוכנות היהודית , שציונים ולא ציונים אמורים היו לפעול בה בצוותא לפיתוח ארץ ישראל , וההצעה אושרה ברוב גדול . באותם הימים קרוב היה לסיומו המשא ומתן על איחור "אחדות העבודה" ו"הפועל הצעיר , " וראשי שתי התנועות השתתפו בקונגרס ברשימה מאוחדת , "רשימת פועלי ארץ ישראל . " נציגים מתוכם שבו ונבחרו למוסדות ההנהלה הציונית . שקולניק נבחר לחבר הוועד הפועל הציוני , מינוי שהקנה לו מקום במועצת הסוכנות . מיד עם תום הקונגרס התכנסה הישיבה המכוננת החגיגית של הסוכנות היהודית . על הבמה ישבו לצדו של וייצמן מנהיגים לא ציונים כמו לואי מרשל , פליקס ורכורג , ולי פרנקל מארצות הברית , אוסמונד ד'אביגדור גולדסמיט מבריטניה , אוסקר וסרמן מגרמניה ואישים יהודים רמי מעלה , ובכללם : המדען הנודע אלברט איינשטיין , הסופר והמחזאי היידי שלום אש , המדינאי הצרפתי היהודי ומנהיג המפלגה הסוציאליסטית בצרפת ליאון בלום , הנציב העליון לשעבר בארץ ישראל הרברט סמואל , המדינאי והתעשיין הבריטי אלפרד מונד ( הלורד מלצ'ט ) ואחרים . בישיבה , שבה נחתמה חוקת הסוכנות , שררו התרוממות רוח והתרגשות גדולה . "היו שבכו בשעת מעשה , " תיאר שקולניק בפני אלישבע קפלן את האווירה במהלך טקס החתימה . החזית היהודית האחידה שנוצרה בין ציונים ללא ציונים שאך תמול שלשום הטיחו זה בזה האשמות כבדות , נראתה בעיני שקולניק כחזון אחרית הימים כמעט , והוא שיתף את אלישבע ברשמיו : "באמת מין מתן תורה כפה וייצמן הר כגיגית והכריח את פזורי ישראל לקבל על עצמם עול בניין הארץ תחת דגל הרצל ומפת ארץ ישראל ותחת המנון התקווה אשר גם מרשל וגם פרנקל שתהו . " בישיבות הסוכנות שבאו לאחר מכן נבחר שקולניק לוועדת התקציב של מועצת הסוכנות ול"סגן חבר" ( ממלא מקום ) בוועד המנהל של הסוכנות . לקראת סיום המושב כתב שקולניק שוב לאלישבע ( תעודה ( 25 והרחיב בתיאור האווירה החגיגית ששררה בדיונים , תולדת התקוות הגדולות שתלו רבים בהקמת הסוכנות . על המועצה הראשונה של הסוכנות הוטל לגבש את דפוסי פעילותה הכלכלית והמדינית של הסוכנות , ואולם על סדר יומה עלו גם שאלות תרבות ובראשן שאלת מחויבותה לדת ולהלכה היהודית . שאלה זו , שתפסה מקום מרכזי בדיונים בנושאי תרבות שהתקיימו בתנועה הציונית מאז ימיה הראשונים , העמידה את אנשי תנועת הפועלים הציונית במצב לא נוח . מאז ימי העלייה השנייה ראו מרביתם בהתנתקות מהמחויבות לדת ולשמירת המצוות תנאי הכרחי להצלחת המהפכה שביקשו להנהיג בציונות . עם השנים הלכו ונרקמו בחוגי הפועלים ובהתיישבות העובדת אורחות חיים ותרבות שטשטשו את הזיקה אל המסורת היהודית ההלכתית , ואלה יצרו לתנועת הפועלים באותה העת תדמית של מורדת בדת ומובילה בבניית חברה יהודית חילונית ותרבות חלופית ברוח זו . בריוני הקונגרס על חוקת הסוכנות התקבלה תביעתם של אנשי "המזרחי , " בתמיכת לואי מרשל , מנהיג הלא ציונים בסוכנות , להכניס לחוקה סעיף המחייב את הסוכנות לעסוק בטיפוח הדת היהודית . הסעיף עורר התנגדות רבה גם בחוגי הרפורמים , והוועד הפועל הציוני התבקש לשנותו . בדיוני הוועד הפועל בעניין זה הציע מרשל להוסיף משפט המבטיח "חופש אמונה ומצפון לכל , " אך הצעתו נדחתה והתקבלה הצעתו של ארלוזורוב , ששמה דגש על חופש הפרט , ושנאמר בה כי "יובטח ויישמר חופש האמונה האישי . " על הוויכוח בשאלה זו מסר שקולניק לאלישבע בסוף המכתב שכתב לה סמוך לסיום מושב מועצת הסוכנות . הרוח האופטימית שאחזה במרבית ראשי היישוב היהודי והתנועה הציונית , ושקולניק בכללם , ששהו בשווייץ לרגל מושב הקונגרס והסוכנות היהודית התפוגגה באחת בהגיע אליהם הידיעות על המאורעות שהתלקחו בארץ ישראל . ב 23 באוגוסט 1929 התפתחה בעקבות תפילות יום השישי במסגדי הר הבית בירושלים סדרת התפרצויות אלימות ; אלה התפשטו לרחבי הארץ ונמשכו שבוע ימים , ובמהלכן תקפו

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר