ג. התיישבות האלף הראשונה

עמוד:57

היבול הראשון . האם לא היינו מאושרים בגורל זה וביכולת של השקעת אנרגיה ואיניציאטיווה . והאם לא היינו חותרים לקראת הקמת חיים חדשים פורחים עצמיים על האי הזה . והאם לא היה מלוונו גם רגש של השתתפות במעשי בראשית ביצירתגו שם . " את עיקרי התכנית שהחל לגבש לעצמו סקר במכתב לאלישבע ( תעודה . ( 18 עם שובו לארץ ישראל ניסה שקולניק לשכנע את מוסרות תנועת הפועלים לאמץ את תכניתו . הוא סבר כי דווקא בימים שבהם יש הקוראים תיגר על מעמדה של תנועת הפועלים בתור החלוץ ההולך לפני המחנה עשוי מפעל כזה , שחלקו הגדול התיישבות פועלים , להחזיר את ההגמוניה לידיה . לראשונה הציג את תכניתו במלואה בוועידה העשרים של הפועל הצעיר ב 26 בספטמבר 1926 ( תעודה . ( 19 הוועידה התכנסה בעיצומו של המשבר הכלכלי . מספר המובטלים עלה ל 8 , 500 ומספר העוזבים את ארץ ישראל באותה השנה הגיע לקרוב ל 7 , 000 איש . שקולניק קרא לצירי הוועידה לאמץ את תכניתו ותבע מן הקרן הקיימת למסור לצורך זה את הקרקעות העומדות לרשותה , ובכללן את אלו שנועדו לתכנית הלנדסמנשפטים - תכנית להקמת יישובים עבור אנשי המעמר הבינוני לאחר שקהילות יהודיות כגולה השתתפו במימון קניית הקרקעות עבורם . אווירת הייאוש והרגשת צירי הוועידה שלנוכח המשבר הקשה יש לנקוט צעד מרחיק לכת סייעו לשקולניק והוועידה קיבלה את תכניתו . בימים הבאים המשיך שקולניק לעשות נפשות לתכנית . ב 27 וב 28 בספטמבר 1926 פרש אותה בפני קוראי "דבר" במאמרו "אי מוצא , " וב 18 באוקטובר הציג את התכנית לפני המועצה החקלאית בתל אביב , ואף היא אימצה את עיקריה . בעודו זוכה לשבחים ולהסכמה מצד רבים מחבריו במוסדות השונים לא חסרו גם מבקרים מבית . אולם דומה שיותר מכל כאבה לו ההסתייגות המסוימת מהתכנית שהביעה אלישבע במכתביה . "קראתי את מאמרך בקשר עם ההצעה ואיזה אי שביעות תקפתני . יש שם סתירות רבות שאתה בהתלהבותך לא תרגיש בזה , " כתבה לו בסוף אוקטובר . שקולניק השיב לה ודחה את פקפוקיה , ובאותה נשימה תקף את מתנגדי התכנית במפלגתו , כגון יוסף ברץ , והשווה אותם לאנשי המפלגה המנשוויקית ברוסיה , שנכשלו מכיוון שלא התאימו את עצמם למציאות . הוא טען כי המתנגדים לתכניתו מסתגרים כד' אמותיהם וטורחים רבות לביסוס הקבוצות הקטנות , אך אינם מציעים פתרון ממשי למשבר ולקליטת העלייה ההמונית . "האומנם בשעה קשה זו אין בפינו מילה גואלת . האומנם התקווה היא רק ביציאת הארץ או בעבודות רזרוויות ופרוביזוריות המשמשות את תל אביב ? אנא ואנה ] אנו באים בחרפתנו זו , " ? תהה בפני אלישבע ( תעודה . ( 20 עוד הצר על התעלמות מפלגות הפועלים מאנשי העלייה הרביעית בני מעמד הביניים וקרא לחקות את יכולת הפעולה והיזמה של אחדים מהם אף על פי שזו התבטאה כהקמת מושבות על יסוד הון פרטי , כגון מגדיאל . תכניתו של שקולניק התקבלה אמנם במוסדות תנועת הפועלים אך הוצאתה אל הפועל היתה מותנית כהסכמת המוסדות המיישבים של ההסתדרות הציונית , ובראש ובראשונה בתקציבי קרן היסוד . מחלקת ההתיישבות של ההנהלה הציונית , בהנהלת איש "אחרות העבודה" שלמה קפלנסקי , קיבלה את עמדת המרכז החקלאי ועיבדה יחד עמו תכנית להקמת אחד עשר יישובים חרשים , מתוכם שבעה יישובי פועלים . אולם מחלקת הכספים , שבראשה עמד הגזבר בפועל אליעזר בבלי מן החוגים האזרחיים , תמכה אמנם בהתיישבות חרשה אך דרשה להצטמצם ולהקים שני יישובים בלבד ומתוכם רק יישוב פועלים אחד . ההנהלה הציונית התלבטה בין שתי ההצעות ודיוניה ארכו ימים ארוכים . מאוכזב מן העיכוב בעלייה על הקרקע פרסם שקולניק בעיתון "הפועל הצעיר" בדצמבר 1926 את מאמרו " מעיינת או מעכבת" ( תעודה , ( 21 שבו קרא להנהלה הציונית לסיים את דיוניה הממושכים ולאפשר מיד לעולים להקים את היישובים החרשים . האמצעים הכספיים של קרן היסוד מספיקים לביצוע התכנית כולה , טען , אך אם חסר מימון יש לעשות "קימוץ קטן במשכורת עובדי האפרט הציוני . " זמן קצר לאחר פרסום מאמרו נשאו מאמציו של שקולניק את הפרות המקווים והחלה התיישבות האלף הראשונה ( השנייה התרחשה בראשית שנות השלושים ) באזור הקישון המזרחי ( עמק יזרעאל המערבי . ( עקב מגבלות התקציב הוקמו רק 260 יחידות משק חדשות בשמונה יישובים ולא 500 כפי שרצה שקולניק , אך ההתיישבות בוצעה בעלות נמוכה וביעילות , על פי הגישה שעליה נאבק ותוך הפקת לקחים מן הניסיון שנרכש בשנים הקודמות . במסגרת מפעל התיישבותי זה הוקמו הקיבוצים : שריד , גבת , השרון , עיינות ומשמר העמק והמושבים כפר יהושע , שדה יעקב וכפר ברוך . עייף מן המאבקים אך שבע רצון מהצלחתו

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר