ב. תמורות בהתיישבות בתקופת העלייה הרביעית

עמוד:44

המלאכה ואת כל ענפי החקלאות האפשריים לתוכה . " ושהמושב "בתור משק זעיר , לא יוכל ליצור בתוכו אפילו את כל ההספקה החקלאית רבת הגוונים , " זה פשוט אינו מתאים למציאות . 1 1 אינני מודה כאמור בכל הליקויים המשקיים , הכלכליים , שרוצים לתלות במושב ו"בהכרח הטבעי והאובייקטיווי" להעברתו למושבה . הן יש מי שמוצא "הכרח אובייקטיווי" בהעברתנו אנו , הקבוצות , למושב , ומשם , לפי "ההכרח האובייקטיווי" השני , למושבה . לכל "ההכרחים האובייקטיוויים" האלה ונגדם אנו מעמידים את הרצון , השאיפה וההתאמצות הסובייקטיווית . הן יש בלי ספק "הכרח אובייקטיווי" בעבודה זרה וזולה במשק הפרטי . ובכל זאת עין גנים , אשר הוזנחה , שלא בצדק , לגמרי על ידי ההסתדרות , לא נכשלה ועומדת במרדה ובלי כל עזרה ציבורית , חברתית וכלכלית מצדנו . תמצית עבודתנו בארץ לא נוצרה בהתאם ל"הכרח האובייקטיווי , " כי אם בחישולו של הרצון הסובייקטיווי להתאים את המעשה המשחרר והרבולוציוני לרעיון ולהכרה האידאליסטית . ובעוד שיש לשלול את כל "ההכרח האובייקטיווי" הזה , עלינו לעורר את תשומת לב חברי המושבים , שהלכו בשמנו ובהסכמתנו לנסות דרך זו , על הכרח ההתאמה בין המעשה והאידאל . רק בהתאמה בין שני אלה ירצה בעינינו הניסיון בתור אחת הדרכים . הספקות בדבר העזרה ההדדית , השוויון עם כל תוצאותיהם עומדים בתוקפם . נחוץ לטכס עצה בעוד מועד . החברים אשר הגו את רעיון המושב מחויבים ונתבעים לרקום הלאה את חוט מחשבתם בנידון זה , לבקר את המעשה החי לאור השאיפה הפרינציפיונית של תנועת הפועלים , ולתקן את אשר טעון תיקון . עלינו על כולנו לעמוד על משמר יסודותינו . ועכשיו נעבור לשאלת הקבוצה "הקטנה והמגורה . " למען הוכיח את כל האבסורד שבהטלת המומים בה , עלינו להתעכב על זה קצת ביתר אריכות . נתאר לנו כי ברשותנו ליישב שטח קרקע בן 10 , 000 דונם ( השטח הכי גדול שיש כיום למשק אחד בארץ . ( נניח כי לשטח זה ישנה הצורה הכי נאותה והיא צורת מרובע 3 - פעם 3 קילומטר * . במרכזו יש גם גבעה נוחה לנקודת התיישבות . לשטח סוגי קרקע שונים המתאימים לפלחה ולנטיעות . יש מים וישנן ביצות . איך ליישבו בדעה צלולה ובתכנית ברורה למפרע ? אפשר כמובן על ידי קיבוץ אחד גדול , ואז ניגש קודם כל לייבוש הביצות ולריכוז המים , אחרי פעולה זו - חקירת הקרקע ומיונו לסוגיו . לבסוף המרידה והחלוקה של השרות . כל ההוצאות נופלות על כל השטח באופן יחסי לדונם . ועכשיו נניח כי נרצה , מחוסר קיבוץ אחד גדול או מתוך טעמים אחרים , ליישבו על ירי ארבע קבוצות "קטנות וסגורות ; " מה נשתנה ? גם עכשיו , כבמקרה הקיבוץ הגדול , עלינו לעשות את כל אותן הפעולות , והן לא תעלינה לא יותר ביוקר ולא יותר בזול . את אדמת ההשקאה נחלק באופן שווה בין כל הקיבוצים , כמו גם את כל סוגי הקרקע . כל ארבעת הקבוצות תתיישבנה על אותה הגבעה בעיגול או בצורה אחרת נוחה ומתאימה , ומרחקן מכל השדות יהיה שווה . מאליו מובן שארבעת הקבוצות תטענה פרדסיהן זה על יד זה , למען הקל את עבודת ההכשרה וחזק את השמירה וניצול משותף של סידור ההשקאה וכר . ואשר לחינוך ועזרה מדיצינית הן בולט לעין כי כל המוסדות האלה יוכלו להיות משותפים ויתנהלו בכלל על ידי מוסדות ההסתדרות הכללית , ובשום אופן לא יעלה יותר ביוקר . והוא הדין ביחס לשמירה והספקת המים . והיכן כאן היוקר ואי הפרודוקטיוויות ? ואולם ניקח דוגמה שנייה מתוך המציאות הארץ ישראלית : השטח של 10 , 000 הדונם מתפשט לאורך של 8-7 קילומטר מהלך נסיעה בכלי העבודה שעה וחצי לפחות . לאדמה זו מעיינות אחדים . ביניהם גם "פוליטיים , " ששמירתם חשובה , וכמובן גם ביצות וקדחת ויש הכרח בנקודת התיישבות בריאה מחוץ לשטח הזה . במקרה זה ברור קודם כל כי אין כל יכולת לעבד את כל השטח הזה מנקודה משקית אחת . הטבע מחייב נקודות משקיות אחדות . ריחוק המקום , ניצול מים בכל המקומות בעבודה אינטנסיווית , שמירת המעיינות , הנקודה הבריאה , כל זה מחייב נקודות יישוב אחדות עם שמירה מיוחדת , הספקת מים , עזרה מדיצינית וכוי . אפשר גם שתהי הנהלה משקית ? בתקופה זו הכיל דונם בארץ ישראל 919 מטרים רבועים . מכאן שבתשעה קילומטרים רבועים היו קרוב ל 10 , 000 דונם .

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר