ב. תמורות בהתיישבות בתקופת העלייה הרביעית

עמוד:34

התיישבות שנראתה בעיניה כתואמת את השקפת עולמה . אנשי הפועל הצעיר אימצו את הקבוצה הקטנה , המונה לבל היותר כמה עשרות חברים , בעלי אידאות משותפות , כמו דגניה ב , ולחלופין תמכו בהקמת מושבי עובדים , שבהם כל חבר קיבל לבעלותו חלק שווה באמצעי הייצור , עיבד אותו בעצמו ונהנה מפרי עמלו , וזאת תחת ארגון ושיווק משותפים . לעומת זאת אנשי אחרות העבודה תמכו בהקמת קבוצה גדולה או קיבוץ , כלומר משק שיתופי אוטרקי בן מאות תושבים הפתוח לקליטת אנשים מבחוץ , ושכל הרכוש ואמצעי הייצור משותפים בו וכל החברים מקבלים תגמול שווה . הם ראו בקיבוץ דרך למשוך המוני עולים להתיישבות סוציאליסטית ולפיכך שללו את הקבוצה הקטנה , שאינה פתוחה לקליטת אנשים רבים , והתלויה בקניית מצרכים ושירותים מבחוץ . במיוחד התנגדו לצורת מושב העובדים , המאפשר לחבריו החזקת קניין פרטי . שקולניק היה מראשי הדוברים במפלגתו בוויכוח בשאלת צורות ההתיישבות . במאמר "לשאלת צורות ההתיישבות" שפרסם בהמשכים בעיתון "הפועל הצעיר" ( תעודה ( 11 הציג שקולניק את עמדותיו בשאלות אלו והתפלמס הן עם אנשי המעמד הבינוני הן עם אנשי אחדות העבודה . שקולניק , כמו מרבית חברי מפלגתו , לא ראה הבדל משמעותי בין הקבוצה הגדולה לבין הקבוצה הקטנה או המושב בתור אמצעים להשגת המטרה שהציבו לעצמם . אולם הוא הטיל ספק ביכולתה של הקבוצה הגדולה להתקיים מבחינה כלכלית , ובכלל , טען , הגיוון בצורות ההתיישבות העובדת מאפשר לרבים יותר ליטול בה חלק על פי נטיות לבם . פסקה מיוחדת במאמרו הקדיש למקומה של האשה בהתיישבות . במהפכה הגדולה שביקשה תנועת הפועלים לחולל בארץ ישראל בכל הקשור לבניית החברה ולגיבוש דפוסיה התרבותיים היה שמור מקום של כבוד למעמד האשה . הנשים עבדו שכם אחד עם פועלי העלייה השנייה במושבות , חצבו אבנים וסללו כבישים עם חלוצי העלייה השלישית ונטלו חלק שווה במפעל ההתיישבות . אולם הניסיון לחלץ את האשה בהתיישבות העובדת ממעמדה המשני ביהדות ומעיסוקיה המסורתיים נחל הצלחה חלקית בלבד . במהרה הוברר שגדול חלקן של הנשים בהתיישבות במלאכות "נשיות" מסורתיות כגון בישול במטבח המשותף , כביסה וגיהוץ במחסן הבגדים וטיפול בילדים הראשונים שנולדו . הדבר עורר התמרמרות בקרב מקצת הנשים . שקולניק קבע כי תהליך שחרור האשה אינו עניין לתקופה קצרה , וכי יש להמשיך ולתכנן את החיים בקבוצות "אשר יתאימו לתביעה זו אשר לא ימשיכו לקשור באזיקי המטבח וטיפול הילדים את אם המשפחה . '' הוא קרא לנשים בקבוצות להתגבר על השאיפה הטבעית לטפל בילדיהן בעצמן , שאיפה שראה בה גורם מרכזי לשעבוד האשה , ולמסור את הטיפול היומיומי בילד לידי הקבוצה . המחלוקות שרווחו בתנועת הפועלים היהודית בארץ ישראל לא פסחו גם על שלוחותיה בחו"ל , ובעיקר במזרח אירופה , ואף קיבלו משנה תוקף מששטף להט רעיוני את תנועת הפועלים העולמית בעקבות המהפכה הבולשוויקית ברוסיה . ההשפעה הגוברת והולכת של המפלגות הארץ ישראליות על אחיותיהן בגולה הפכה , ברצונן או שלא ברצונן , את המחלוקות בארץ ישראל גופה לגורם שהוסיף שמן למדורת הפילוג בגולה . כך למשל תרם הוויכוח בין חסידי הקבוצה הגדולה לבין חסידי הקבוצה הקטנה לפילוג שחל בתנועת "החלוץ" בברית המועצות בספטמבר 1923 בין הפלג השמאלי , שנקרא ה"לגלי" משום שקיבל אישור רשמי לפעול בברית המועצות , לבין הפלג הימני , שנקרא ה"בלתי לגלי . " מבחינה רעיונית היה הפלג הלגלי בעל זיקה לאחרות העבודה , והוא גילה אהדה למהפכה הבולשוויקית ותמך ברעיון הקבוצה הגדולה ; ואילו לפלג הבלתי לגלי היתה זיקה להפועל הצעיר , והוא הסתייג מן המהפכה הבולשוויקית ותמך ברעיון הקבוצה הקטנה ובמושב . כל פלג פעל בנפרד וארגן את משקיו לפי השקפתו הרעיונית . הפילוג בברית המועצות עורר בארץ חשש מהשפעותיו על החלוץ העולמי ועל תנועת העכורה כולה , ומנהיגי התנועה נרתמו למאמץ לשים לו קץ . בנובמבר 1924 יצאו שקולניק ודור בן גוריון , המזכיר הכללי של ההסתדרות הכללית , לברלין בניסיון לאחד מחדש את תנועת החלוץ בברית המועצות . בתום שלושה ימי דיונים עם נציגי שני הפלגים נמצאה הנוסחה לאיחודם במסגרת הפלג הלגלי ובראשות ועד משותף . במרס 1925 יצא שקולניק עם דוד רמז , מנהל "סולל בונה , " לייצג את ההסתדרות הכללית בקונגרס של קואופרטיווים במוסקווה . ביקור בברית המועצות הקומוניסטית לא היה דבר שכיח באותם הימים ועורר בשקולניק ציפייה וסקרנות רבה . בלבות אנשי העלייה השנייה יוצאי רוסיה היתה שמורה פינה חמה לארץ מוצאם .

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר