ב. תמורות בהתיישבות בתקופת העלייה הרביעית

עמוד:33

ב . תמורות בהתיישבות בתקופת העלייה הרביעית א המחודשת תולדות של העשורים העם היהודי הראשונים בארץ ישראל למפעל נהוג ההיאחזות לחלק על פי העליות - עלייה עלייה וסיפוריה , אישיה ומאפייניה המיוחדים . לעלייה השנייה והשלישית היו מאפיינים דומים והן נתפסות בזיכרון ההיסטורי כעליות "חלוציות , " שרבו בהן העולים משורות תנועת הפועלים , וזאת אף על פי שבפועל הגיע מספרם של אלו בשני המקרים לקרוב לשליש בלבד . שונה מהן בזיכרון ההיסטורי היא העלייה הרביעית , שהחלה בקיץ 1924 ונמשכה עד קיץ , 1926 ושבה עלו לארץ ישראל כ 60 , 000 עולים . עלייה זו זכורה כ"עלייה הבורגנית" או ה"עלייה הפולנית , " וזאת משום שעולי פולין היוו בה עמוד תווך , בעקבות חקיקה כלכלית כפולין שפגעה קשות ביהודים . אף על פי שקרוב למחצית מהעולים השתייכו למחנה הפועלים ידועה עלייה זו בעיקר כעלייה של רבים מקרב המעמד הבינוני , בעלי מלאכה וסוחרים זעירים ואפילו כמה תעשיינים ובעלי אמצעים רבים יותר . בניגוד לאנשי העלייה השלישית , שזכורים כמי שתרמו בעיקר להתפתחות ההתיישבות החקלאית העובדת , הביאו עולי העלייה הרביעית לגאות ביישוב היהודי העירוני כתל אביב , בחיפה ובירושלים ולהתעוררות במושבות הוותיקות ואף ייסרו מושבות חדשות . מטבע הדברים השפיע אופיין של העליות השונות על סדר היום של מנהיגי התנועה הציונית ובכללם ראשי תנועת הפועלים ועושי המלאכה בה . לראשונה מצאה את עצמה תנועת הפועלים מול חלופה בורגנית אמתית הולכת ומתרחבת שהציבה דרך שונה בבניין הארץ : במקום התבססות על הון לאומי וקרקע לאומית — הון פרטי וקרקע פרטית . שני אפיקים עיקריים ניתן לזהות באותן השנים בדרכה של תנועת הפועלים . כלפי חוץ , ניהלה מאבק נמרץ במסגרת מוסדות התנועה הציונית - שבהם היתה עדיין גורם חלש יחסית בעל השפעה מוגבלת - לשם ביסוס ההתיישבות העובדת ונגד קריאות לשנות עתה את סדרי העדיפויות בהקצאת המשאבים הלאומיים . וכלפי פנים נהנתה מחד גיסא משיתוף פעולה פורה למדי בהסתדרות הכללית ומאידך גיסא התחדדו המחלוקות הרעיוניות הן בקרב פלגי התנועה בארץ והן בשלוחותיה בחו"ל . עובדות אלו השפיעו גם על תחומי פעילותו של שקולניק באותן השנים . ובעקבות התחזקות מעמדו הציבורי נשלח לשורה של שליחויות בחו"ל בשם מוסדות היישוב והמפלגה . ההתפתחות המהירה במושבות בימי העלייה הרביעית הולידה מחלוקת ציבורית בשאלת צורת ההתיישבות החקלאית . בימין האזרחי רבו עתה הטוענים כי ההתיישבות העובדת המתבססת על הון לאומי אינה יעילה וגורמת לבזבוז משאבים ציבוריים רבים ולכן יש להפנות את המאמצים להתיישבות בעזרת הון פרטי כפי שנהוג במושבות . שתי מפלגות הפועלים הגדולות , "אחדות העבודה" ו"הפועל הצעיר" התייצבו כאחת מול טענות אלו , וקבעו נחרצות שרק ההתיישבות העובדת כפופה לאינטרסים לאומיים ומשעבדת להם אינטרסים פרטיים אנוכיים , ושרק באמצעותה ניתן להבטיח את הגשמת הציונות . שיתוף הפעולה הפורה בדרך כלל בין מפלגות הפועלים בהנהגת ההסתדרות והשקפותיהן הדומות בשאלות המדיניות הציונית , הביאו לתהליך מתמשך של התקרבות ביניהן . הרמה לכך גם החלטתה של אחרות העבודה לאמץ את עיקרי הסוציאליזם הקונסטרוקטיווי , הדוגל בבניית הארץ בידי הפועל עצמו ובכינון חברה שוויונית מן הבסיס , תוך דילוג על השלבים המרקסיסטיים ההכרחיים של מלחמת מעמדות ומהפכה . וכן סייעה להתקרבות בין המפלגות נכונותה של הפועל הצעיר לשלב עתה בתכניתה נוסח מתון של רעיונות סוציאליסטיים . ואולם למרות ההתקרבות ביניהן התפתחה מחלוקת בין המפלגות לגבי צורת ההתיישבות השיתופית , מחלוקת שנבעה מן הפער שביניהן בהשקפת העולם הבסיסית על מטרות הסוציאליזם הקונסטרוקטיווי . אנשי אחדות העבודה ראו בו אמצעי ל"קפיצת הדרך" אל המטרה הסופית של המרקסיזם - כינון חברה סוציאליסטית קומוניסטית נטולת מעמדות וקניין פרטי . לעומתם אנשי הפועל הצעיר , ביקשו גם הם להביא לבניית חברה צודקת ושוויונית , אך שללו את הראייה המרקסיסטית . כל תנועה אימצה צורת

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר