א. התארגנות הפועלים בימי העלייה השלישית

עמוד:23

והמהפכה הבולשוויקית , לבין ההנהגה הוותיקה ולמודת הניסיון של ארגוני הפועלים מימי העלייה השנייה הוליד לא מעט חיכוכים ומתחים . בקרב העולים שררה תחושת אכזבה לנוכח האבטלה ומצבם החומרי הקשה , מציאות שנבעה לטענת רבים מהם מהפיצול בתנועת הפועלים ומן התחרות החריפה בין המפלגות . ארגוני עולים כגון החלוץ וצעירי ציון , ולצדם "גדוד העבודה , " שהוקם בארץ , ושרוב חבריו היו מעולי העלייה השלישית , קראו כבר בראשית קיץ 1920 לכינוס ועידה כללית של פועלי ארץ ישראל שתחליט על ביטול המפלגות הקיימות ועל הקמת ארגון אחד של כלל העובדים בארץ . לוי שקולניק תמך מראשית דרכו הציבורית באיחוד הכוחות והסתייג ממגמות הבדלנות שאפיינו את חברי מפלגתו . ואולם הוא היה למוד ניסיון ובעל ראייה מפוכחת בכל הקשור לפער שבין הרעיון לבין היכולת להוציאו אל הפועל . הוא חשש שבהתלהבותם ובדרישתם להביא לביטול המפלגות הקיימות עלולים צעירי העלייה השלישית לעורר מרבצן שנאות ישנות ולגרום בכך להכשלת הרעיון המרכזי , שבו תמך - הגברת שיתוף הפעולה בין הזרמים השונים בתנועת הפועלים . מאמר שפרסם בביטאון מפלגתו הפועל הצעיר באוגוסט 1920 ( תעודה ( 8 ביקש לצנן את התלהבותם של העולים ולהתריע על הסכנות הטמונות בביצוע מהלך שכזה ללא הכרה מספקת של המכשולים העומדים בדרך . המפלגות הוותיקות , שחששו מפגיעה במעמדן , הסתייגו מרעיון האיחוד ובחוגי הפועל הצעיר רבתה ההתנגדות לביטול המפלגות , אך בסופו של דבר הושגה פשרה בין ההנהגה הוותיקה לארגוני העולים . ב 5 בדצמבר 1920 התכנסה בחיפה ועידת היסוד של הסתדרות כללית של העובדים העבריים בארץ ישראל , ושקולניק היה ציר בוועידה . ההסתדרות היתה לארגון של כלל העובדים מכל הזרמים ואיחדה תחת גג אחד את המוסדות המקצועיים והתרבותיים הנפרדים של מפלגות הפועלים . "אחדות העבודה" זכתה בהנהגת ההסתדרות והפועל הצעיר היתה לשותפתה הבכירה . המפלגות לא התבטלו ופעלו מחוץ להסתדרות - בעיקר בתחום הפוליטי . בעקבות ועידת היסוד הוקמה הסתדרות הפועלים החקלאים ( או ההסתדרות החקלאית ) - ארגון הגג המקצועי לכל חברי ההסתדרות הכללית מן המגזר החקלאי . ההסתדרות החקלאית פעלה גם כזרוע המיישבת של ההסתדרות הכללית והיא ירשה את ארגוני ההתיישבות הנפרדים של אחדות העבודה והפועל הצעיר . ב 11 בדצמבר 1920 נבחר לוי שקולניק למרכז ההסתדרות החקלאית ( המרכז החקלאי ) ובמשך מספר שנים היה זה עיסוקו העיקרי . התנופה שאחזה את היישוב בארץ חילצה מקיפאונה גם את הפעילות ההתיישבותית . במהלך שנות העלייה השלישית הונחו היסודות לכ 20 יישובים חקלאיים חדשים , שרובם השתייכו להתיישבות השיתופית העובדת - קיבוצים ומושבי עובדים . גם מאמציהם של שקולניק וחבריו לקבוצת "עבודה" נשאו לבסוף פרי ובספטמבר 1920 עלו להתיישבות לצד קבוצת עולים מהעלייה השלישית על קרקע בעמק הירדן שקיבלו מקבוצת דגניה . דגניה הוותיקה נקראה מעתה דגניה א והיישוב החדש נקרא דגניה ב והוא היה לביתו של לוי שקולניק . הקבוצה מנתה בעת ייסודה כ 25 חברים והם התגוררו בצריף עץ בן שתי קומות ובכמה אוהלים בלב מישור שומם , בתנאי החום המעיק של עמק הירדן . היישוב הושתת על משק חקלאי מעורב ברוח הצעותיה של המחלקה לחקלאות ולהתיישבות של ההסתדרות הציונית . המשק המעורב הבטיח לחברי הקבוצה הספקה עצמית של מזון , חלוקה מאוזנת של העבודה לאורך השנה והתבססות על עבודה עצמית על פי העקרונות שהציבו לעצמם בתזכיר משנת 1919 ( תעודה . ( 6 על אף בעיות ההשקיה , שהצריכו הובלת מים בעגלות מהירדן , הוכיחה השיטה את עצמה , ואת השנה הראשונה לקיומה סיימה דגניה ב , בניגוד למרבית נקודות ההתיישבות , בעודף כספי . שקולניק התגאה בהישג זה במכתב שכתב לרבקה מהרשק כשנה לאחר העלייה על הקרקע ( תעודה . ( 10 שקולניק , כפי שעולה מאותו מכתב , היה חבר מרכזי בדגניה ב בתקופה הראשונה לקיומה . ואולם בחירתו למרכז ההסתדרות החקלאית הטילה עליו עול שהלך וגבר ככל שהתרחבה ההתיישבות החקלאית , ועם השנים הלכה ופחתה מעורבותו בחיי היום יום בקבוצה . הכיבוש הבריטי ותחילת שלטון המנדט , שהיה מחויב למימוש הצהרת בלפור , הביאו להתעוררות המודעות הפוליטית בקרב האוכלוסייה הערבית בארץ ישראל . ככל שגברו העלייה וההתיישבות היהודית כך גבר חששם של ערביי הארץ מן ההשלכות של התפתחויות אלה על מעמדם בארץ ומן האפשרות שיוקם בית לאומי ליהודים בארץ ישראל . את התנגדותם ביטאו בפעילות פוליטית שגלשה מרי פעם לאלימות . ב 1 במרס 1920 תקפו ערבים

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר