תקופת מלחמת העולם הראשונה

עמוד:8

ה 40 לארץ ישראל ושקולניק שב לעסוק בפעילות ציבורית לצר מילוי חובותיו הצבאיות . הוא היה מעורב בפעילות במפלגתו , בחיי קבוצת עבודה ובאירועים ציבוריים שונים . לא אחת נאלץ להיעדר לשם כך ללא רשות מן המחנה ואף נענש פעמיים בהורדה בדרגה . השירות של רבים מאנשי תנועת העבודה בגדודים וההתפתחויות המדיניות באותם הימים הביאו להתעוררות גדולה בפעילותה , ועודדו חשיבה חדשה על דרכו ועל היערכותו של מחנה הפועלים בארץ ישראל . בראשית 1919 החלו להבשיל מהלכים שנועדו להביא לאיחודו הפוליטי המלא ולהגביר את כוחו ואת משקלו הציבורי . אולם מרבית חברי הפועל הצעיר הסתייגו ממגמה זו ושללו מנימוקים רעיוניים את הצטרפותה של מפלגתם לאיחוד המוצע . שקולניק היה בין הבודדים במפלגתו שתמכו בהצטרפות הפועל הצעיר לאיחוד . כמו מרבית חבריו נרתע שקולניק מניסוחים מורכבים של חזון לעתיד הרחוק ודגל בהצבת מטרות פשוטות - "הקמת חברה חדשה , שבה ישררו שוויון חברתי וכלכלי ויחסים צודקים יותר בין אדם לרעהו ובין אדם לחברה . " אולם , בניגוד להם , סבר שלשם השגת מטרות אלה יש לחפש את המאחד ולהעדיפו על המפריד בין הזרמים השונים במפלגתו בפרט ובתנועת הפועלים בכלל , ויש לחתור למכנה משותף שיגשר על פני חילוקי הדעות הרעיוניים ( תעודה . ( 5 שקולניק החזיק בדעות אלה במשך כל חייו הציבוריים , אך בשלב זה לא הצליח לשכנע את חבריו לאמץ את גישתו ולהצטרף לשאר מפלגות הפועלים . במרס 1919 התאחדו מרבית חברי פועלי ציון בראשותם של יצחק בן צבי ודוד בן גוריון עם הבלתי מפלגתיים בראשותם של ברל כצנלסון , יצחק טבנקין ורוד רמז והקימו את תנועת "אחדות העבודה . " בבסיסה שמרה התנועה הזו על המאפיינים הסוציאליסטיים המהפכניים של פועלי ציון אולם במצעה הוצנעו עיקרים אלו ונוסחו באופן כללי ומתפשר . מעתה נחלקה תנועת הפועלים בארץ ישראל לשני גושים עיקריים - אחדות העבודה והפועל הצעיר . ההתעוררות והתסיסה ביישוב היהודי ובתנועת הפועלים מצאו את ביטוין גם בחידוש יזמות ההתיישבות החקלאית השיתופית , שהחלה לצבור תנופה בימים שלפני פרוץ המלחמה וכמעט פסקה במהלכה . גם חברי קבוצת עבודה מאסו בחיי הנדודים ממקום למקום וביקשו להתיישב ביישוב משלהם . במהלך 1919 כתב שקולניק תזכיר בשם הקבוצה אל המוסרות המיישבים , ובהם המשרד הארץ ישראלי והמחלקה להתיישבות חקלאית של ועד הצירים שבראשה עמד האגרונום עקיבא אטינגר ( תעודה . ( 6 בתזכיר פרש את תולדות הקבוצה ואת מעשיה וביקש שיקצו לה קרקע מתאימה להתיישבות . בהמשך פירט את שבעת העקרונות שינחו את חיי הקבוצה וסיים בהצעה ליישב בשכנותה ארבע קבוצות נוספות , כדי שיחריו יוכלו לספק שירותים שקבוצה קטנה תתקשה לספק לחבריה . מן התזכיר עולה רוח מעשית , רוח הפועל הצעיר . אין בו קביעת מסמרות לגבי כל ההתיישבות בארץ ישראל , ואין שלילה איראולוגית של גישות אחרות להתיישבות , אלא רק בקשה לאפשר לקבוצת עבודה להתיישב על פי דרכה . אולם המוסדות המיישבים היו נתונים בקשיים תקציביים ניכרים . יכולתו הכספית של ועד הצירים , שנשא בעיקר הנטל של שיקום היישוב היהודי , היתה קטנה מכפי שקיוו ראשיו , והם העדיפו להתרכז בסיפוק צרכיו המידיים הרבים של היישוב ולא להעניק כספים להתיישבות חדשה . מסיבות אלו התעכבה הקצאת הקרקע לקבוצת עבורה , וממילא כל עור נמשך שירותו הצבאי לא יכול היה שקולניק ליטול חלק של ממש בהתיישבות . רק ב 31 ביולי 1920 השתחרר מהצבא והתפנה לעסוק בענייניו השונים .

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר