מבוא

עמוד:טו

הצבאית לא שקטה , כן קשתה הדרך להשגת הסדר ובשטחי הגרה והרמה נוצרה מציאות חדשה . אשכול תמך בפיתוח מואץ של ירושלים ובהקמת היאחזויות נח"ל ויישובים אזרחיים באזורים שנועדו להגן על ביטחונה של ישראל . הוא תמך בדיעבד בהקמת יישוב יהודי בחברון , אך התנגד לפעולות המתיישבים שהפרו את חוקי הממשל הצבאי . הוא נשאר נאמן לתפיסתו שאץ לספח אוכלוסייה ערבית גדולה למדינת ישראל , ועל כן התנגד למדיניות הכלכלה הפתוחה של משה דיין , והעדיף פתרון עם המלך חוסיין על פני עידוד אוטונומיה פלסטינית עצמאית . בממשלת הליכוד של אשכול הפך שביל ההתיישבות לכוח מלכד של הפכים פוליטיים , והעובדות שהלכו ונוצרו באותם ימים קבעו מציאות לשנים רבות . בשתי שנות כהונתו האחרונות הצליח אשכול לאחד את מפלגות הפועלים . בראשית 1968 הקים את מפלגת העבודה עם אחדות העבודה ורפ"י , וכעבור שנה הקים את המערך עם מפ '' ם . בתחום המפלגתי הוא הצליח להגשים אפוא את חלומו בתום 50 שנה של מאבק למען איחוד תנועת הפועלים . המתבונן כעבור שנות דור על שנותיו האחרונות של אשכול רואה את השבר הגדול שחל בפעילותו ערב מלחמת ששת הימים ואת מאמציו לשקם את מעמדו אחר המלחמה . ממשלת הליכוד הלאומי שעמד בראשה לא הצליחה להביא להסדר עם מדינות ערב לאחר המלחמה והסיבות לכך מורכבות . ללא ספק אפשר למנות בהן את השפעת המלחמה על מדינות ערב , את המצב בזירה הבין לאומית , ואת התמורות הפוליטיות שחלו בישראל בעקבות המלחמה . אך יש לבחון גם את השאלה אם הפגיעה במעמדו של אשכול בשעה מכרעת בתולדות המדינה , לא השפיעה גם היא . מנהיגותו של אשכול צמחה צעד צעד מתוך כשרון הבנייה והעשייה . הוא בנה אותה נדבך אחר נדבך במעשים שעשה ובעובדות שיצר . מנהיגותו לא נשענה על רטוריקה או כריזמה . הוא העריך מאבק רעיוני והיו לו עקרונות חברתיים שנאבק עליהם , אך הביצוע אפיין אותו יותר מכל . במעשיו רכש את מנהיגותו , וכמעשיו דבק בה . תכונותיו האישיות עיצבו את מנהיגותו . מעבר ללבביות ולחוש ההומור שאפיינו אותו סייעו למנהיגותו הגמישות והמתינות שהיו טבועות בו והנכונות להתפשר מבלי לוותר על עקרונות . עבודת צוות והאצלת סמכויות אפיינו את דרכו בניהול ענייני המדינה . אשכול הכניס סגנון מנהיגות שונה מזה של קודמו , ובכמה צעדים בתקופת כהונתו , כמו העלאת עצמות ז'בוטינסקי וביטול הממשל הצבאי , הצליח להוריד את המתח הפוליטי וליצור אווירה מתונה ופייסנית יותר בישראל . בדברי ההספד על אשכול בישיבת האבל בכנסת ב 6 במרס 1969 היטיב יגאל אלון לתאר את מפעלו של אשכול ואת מנהיגותו . וכך אמר בין היתר : " אפשר שאין צורך במילים כרי שתדע הכנסת מי היה לוי אשכול והיכן טבע פעלו . אם נידום לרגע נשמע את זרימת המים בצינורות ואת שריקת הממטרות בגני הירק ; נשמע את המיית החשמל בכבלי המתכת ואת קצבם של גלגלי החרושת ; נשמע את צחוקם של ילדי בית הספר בדימונה , בבית שמש ובקריית שמונה ; נשמע את הולם מטוסי הסילון ורחש מנועי הטנקים של צה"ל . קולות אלה מספרים פועלו של אשכול יותר משיוכלו המילים לעשות ... קראו לאשכול איש הפשרות . איזו טעות . הוא לא התפשר על עקרונות , גם אם חתר למשותף שבביצוע . היו לו תפיסות בהירות אודות אמיתות היסוד של השקפת עולמו כיהודי גאה , כציוני , כסוציאליסט , כאיש התנועה הקיבוצית . הוא חש אינסטינקטיווית לאן הוא רוצה להגיע ... היה מוכן לוותר על הטפל שבניסוח כדי להשיג את העיקר שבמעשה . בכוח תכונתו זאת היה ביכולתו לאחד קשה רחבה של אנשים וזרמים ולהניעם לפעול יחד , ברוח טובה ובתחושת שיתוף . הוא ידע אה סוד הפעולה הקולקטיבית ומנהיגות הצוות . כישרון זה להנהיג מתוך שיקול דעת וכבוד הדדי לשתף פעולה תוך שמירת הייחוד הוא נדיר ביותר ... הוא היה תרבותי בוויכוח וחברי בשיתוף . סגנון פעולה זה , סגנון אשכול , יחקק כאחת מתרומותיו הגדולות לממלכתיות העברית / ' ... ימימה רוזנטל

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר