מבוא

עמוד:יד

אשכול איתר כבר בזמן המלחמה את הבעיות שתעמודנה בפני ישראל לאחר שתסתיים המלחמה . הוא הקדים להבין שיש לנצל את ההישגים הצבאיים להשגת הסכם שלום ועמד על הרגישות של אזרחי ישראל למקומות מסוימים . כך תמך באיחור חלקה המזרחי והמערבי של ירושלים , ובמהלך מהיר הצליח להבטיח רוב בממשלתו ואחר כך בכנסת לחוקים שאפשרו את איחוד העיר . עמדתו של אשכול ברבר המחיר שיש לשלם עבור השגת השלום ובאשר לקו שיש לקבוע לגבי עתיד השטחים שכבש צה"ל במהלך המלחמה לא היתה החלטית , והוא נזהר לקבל הכרעות בשלב כה מוקרם . עם זאת אפשר להצביע על כמה מגמות בעמדתו . בימים שלאחר המלחמה תמך בעיקרון שיש להציע למצרים ולסוריה הסכם שלום על בסיס חזרה לגבול הבין לאומי ופירוז חצי האי סיני ורמת הגולן . הוא דאג לאופייה היהודי של מדינת ישראל ולעתידה אם יצורפו אליה שטחים שיש בהם אוכלוסייה ערבית גדולה ; לכן הסכים לספח את רצועת עזה לישראל , והציע ליישב את פליטי הרצועה במקומות אחרים כגון עירק או סיני , וכן רצה לקבוע את הירדן בגבולה הביטחוני של ישראל מבלי שהיא תשלוט על רוב שטחי הגדה , שישמרו על מעמד אוטונומי ( תעודה . ( 175 הדיונים בממשלתו של אשכול על נושאים אלה התקיימו ב 18 וב 19 ביוני . הבדלי הגישות בין המרכיבים הפוליטיים של הממשלה היו בולטים , אך הרוב תמך בגישה שייצג אשכול . בעקבות אותה ישיבה הציעה ישראל למצרים ולסוריה חוזי שלום על בסיס הגבול הבין לאומי וצורכי הביטחון של ישראל - החלטה שהתקבלה פה אחד בממשלה . הממשלה גם החליטה שרצועת עזה נמצאת על פי הגבול הבין לאומי בשטח מדינת ישראל . ממשלתו של אשכול שהיתה ממשלת ליכוד לאומי לא הצליחה בשלב זה להסכים על עתיד הגרה המערבית וההחלטות בנושא זה נדחו למועד מאוחר יותר . תגובת מדינות ערב על מלחמת ששת הימים , שהתבטאה בשלושת הלאווים של ועידת חרטום ב 2 בספטמבר 1967 ( לא משא ומתן , לא שלום ולא הכרה בישראל ) שמה לאל את התקווה שמיד לאחר המלחמה ניתן יהיה להגיע להסדר שלום . בחלוף הזמן התחזקו הקולות מכל גוני הקשת הפוליטית שקראו להקים נקודות התיישבות בשטחים החרשים . לבו של אשכול נטה תמיר אחר ההתיישבות ואף שהבין את השפעת היישובים שיוקמו על סיכויי ההסדר עם מדינות ערב הוא התקשה לעמוד מול נטיות לבו ומול הלחצים שהופעלו על הממשלה ממפלגות ומגופים שונים להקים נקודות התיישבות בשטחים . צערי ההתיישבות היו מדודים ונשקלו תחילה באמות מידה ביטחוניות . הוקמו היאחזויות נח"ל צבאיות ברמת הגולן ובצפון חצי האי סיני , והוחלט על חזרת בני כפר עציון לקיבוצם שננטש במלחמת השחרור . אשכול היה שותף מלא להחלטות להקים יישובים במקומות אלה , ונדרש להסביר את צעדיו לכמה משרי הממשלה שהביעו הסתייגות מכך שיישובים מוקמים ללא תכנית מוסכמת של הממשלה . התגובה הערבית על המלחמה לא הסתכמה בהצהרות . זמן קצר אחריה החלו פעולות טרור נגד ישראל בשטחי הגדה וברצועת עזה ותקריות אש בקו הגבול החרש בין ישראל למצרים על רקע חידוש השיט בתעלת סואץ . פעולות אלו , שהלכו וגברו במהלך החודשים הבאים , חיזקו את הלכי הרוח בציבור שיש להמשיך ולהחזיק בשטחים שבידי ישראל , ושאין לוותר עליהם כל עור הערבים אינם מוכנים לשאת ולתת עם ישראל על תנאי השלום . הקהילה הבין לאומית לא קיבלה את המציאות שלאחר המלחמה ואת החזקת השטחים בידי ישראל , ובהחלטה של מועצת הביטחון ב 22 בנובמבר - 1967 החלטה - 242 נקראה ישראל לסגת משטחים שכבשה במלחמה , ומדינות האזור נדרשו לבטל את מצב הלוחמה ולכבד את הריבונות ואת השלמות הטריטוריאלית טל : ל אחת מה ; ואת זכותן להיות כגבולות מוכרים ובטוחים . ישראל לא קיבלה את ההחלטה וגם לא דחתה אותה , וראתה כהישג דיפלומטי את הסיוג שנמצא בהחלטה לסגת משטחים ולא מן השטחים . החלטת מועצת הביטחון ושליחות יארינג שבאה בעקבותיה לא קירבו את הצדדים זה לזה ולא את השלום . ספינתו של אשכול בשנה וחצי שנותרו לו נעה בין פעולות טרור שהלכו והחמירו כמו חטיפת מטוסים והנחת פצצות בירושלים , לבין פעולות תגמול ישראליות שהפסיקו מדי פעם את פעולות החבלה לזמן מה ; בין תכניות שלום אמריקניות וסובייטיות שלא הגיעו לכלל מימוש לבין הצהרות שלום מצריות שלא התקבלו באמון בישראל . ככל שחלף הזמן מתום המלחמה והפעילות

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר