מבוא

עמוד:יב

בית המשפט העליון ושתבדוק את סירוב הממשלה למנות ועדת חקירה משפטית בשנת , 1960 החמירה את המצב . חילופי מכתבים רצופים בביטויים חריפים ופוגעים ודברים בוטים שהשמיעו שני האישים במוסדות מפא"י בסוף אותה שנה טלטלו את אשכול ופגעו בו אישית . עם זאת העלבון שספג מבן גוריון לא שינה את עמדתו שאין להעלות מחדש את הפרשה , משום ש"לא תצמח תועלת מעשית מחקירה של עניין שהתרחש לפני עשר שנים" והדבר רק עלול להביא "נזק פנימי וחיצוני למעמדה של המדינה ויוקרתה" ( תעודה . ( 144 אשכול גילה עמדה נחושה והחליט להתפטר מראשות הממשלה . בצעד זה התכוון לבחון את חבריו שהחליטו לעמוד לצדו ולבקש מן הנשיא להטיל עליו מחרש את הרכבת הממשלה . ממשלתו החדשה , שהוקמה ב 22 בדצמבר , 1964 החליטה לא למנות ועדת חקירה לאירועי עסק הביש . אשכול הצליח להתגבר על המשבר ולהמשיך בכהונתו , אך המשבר לא תם . הוא העמיק בוועידה העשירית של מפא " י , בחורף . 1965 השניים שוב הטיחו דברים זה בזה ואליהם הצטרפו חברי המפלגה . גם בוועידה זו גבר אשכול על יריבו . 60 אחוז מצירי הוועידה תמכו בעמדתו והוועידה החליטה לא לחקור את הפרשה במוסדות ממלכתיים משפטיים . לאחר טקס החתימה על המערך עם אחרות העבודה במאי 1965 החריפו העימותים והפילוג במפא '' י היה בלתי נמנע . בן גוריון טען ברבים שלאשכול אין תכונות הדרושות לראש ממשלה , וחבריו לדעה יוסף אלמוגי ושמעון פרס פרשו מן הממשלה . לאחר שאשכול זכה ברוב של 63 אחוז בהצבעה במרכז מפא"י על ראשות הרשימה לכנסת פרשו בן גוריון ותומכיו מן המפלגה והקימו את "רשימת פועלי ארץ ישראל" ( רפ"י . ( למרות הירידה בכוחה של מפא"י הצליח אשכול להוביל את מפלגתו לניצחון בבחירות לכנסת בנובמבר 1965 וזאת באמצעות גוף בלתי מפלגתי בשם "אזרחים תומכי אשכול" ( את"א . ( המערך זכה ב 45 מנדטים ואילו רפ"י זכתה ב 10 מנדטים בלבד . מנהיגותו של אשכול קיבלה הכרה ובתום משא ומתן קואליציוני עלה בידו לכונן ממשלה רחבה שתמכו בה 75 חברי כנסת . המאבקים בתוך המפלגה והיריבות עם בן גוריון החלישו את כוחו של אשכול . הוא אמנם לחם על עמדותיו ולא התפשר , אך גם נפגע מאוד והדבר הפחית במידה רבה את כוח עמידתו בימי ממשלתו השלישית והאחרונה . המיתון הכלכלי שהחל עם תחילת כהונתו החדשה הלך והעמיק בשנתיים הבאות . המיתון התבטא בהאטה ניכרת בפעילות הכלכלית במשק ובאבטלה גואה , שהגיעה ב 1966 ל 7 . 4 אחוזים ובראשית 1967 ל 11 . 4 אחוזים מכוח העבודה . התמיכה הציבורית באשכול ירדה ושמועות על כוונה להחליפו הופצו במתכוון . גל של בדיחות שלעגו לו ולמצב במדינה הופצו בציבור ובכלל זה בחוברת שיצאה לאור ככל הנראה על ידי מתנגדיו הפוליטיים . אשכול ספג את העלבונות בהבלגה , ובהומור האופייני לו אמר באחת מישיבות הממשלה : "אינני אומר שתמיד לא צודקים כשמרביצים בי . " התקופה הזו השפיעה אחר כך על מעמדו ערב מלחמת ששת הימים ועל האירועים שהובילו להתפטרותו מתפקיד שר הביטחון . שתי פעולות צבאיות בולטות של ישראל קדמו למלחמת ששת הימים : נגד ירדן ב 13 בנובמבר 1966 בכפר סמוע ונגד סוריה ב 7 באפריל . 1967 הפעולה בסמוע נועדה להחזיר את השקט לגבול עפ ירדן לאחר התחדשות חדירות הפתח מאזור הר חברון . אך היא השתבשה ובמהלכה נהרגו חיילים ואזרחים ירדנים , והיא עוררה מחאה רחבה בישראל ובעולם . בממשלתו של אשכול נמתחה ביקורת חריפה על הפעולה בעיקר מצד חלק משרי המפר"ל , מפ"ם ו"הליברלים . " ארצות הברית מחתה על הפעולה בגלל היחסים עם ירדן והיא הצטרפה לגינוי ישראל במועצת הביטחון . אשכול לא קיבל את הביקורת על הפעולה והצדיק אותה כחלק מפעולות תגובה שמטרתן לממש את כוח ההרתעה של ישראל . "מה זה כוח הרתעה " ? שאל "מוציאים 1 . 5 מיליארד לירות בשנה וזה הולך ומתרחב האם רק כדי שתהיה מזוזה ? וכאשר יש מזוזה האם יש ביטחון שהשדים לא יכנסו הביתה " ... ? ועוד כתב בנושא זה : "אנו מבליגים אחת ושתיים ושלוש פעמים אולם האם עלינו לתת לעצמנו להישחק טיפין טיפין" ( תעודה . ( 162 תקריות האש ב 7 באפריל באזור האון שעל גבול ישראל-סוריה התפתחו לקרב אווירי שבו הפילה ישראל שישה מטוסי מיג סורי . התגובה הסובייטית הייתה קשה ומחמירה כלפי ישראל , אך לא הגיעה לכלל תגובה צבאית . באמצע מאי 1967 החלה מצרים במהלך צבאי שהוביל כעבור שלושה שבועות למלחמת ששת הימים . בשביל ראש הממשלה ושר הביטחון לוי אשכול היו שבועות אלה מכריעים בחייו . מנהיגותו הועמדה כמבחן ונפגעה . האירועים הצבאיים והמדיניים רדפו זה את זה ואשכול נדרש לקבל החלטות גורליות ולתמרן בין הלחץ של חברי המטכ'יל לצאת למערכה לבין

ישראל. ארכיון המדינה


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר