|
|
עמוד:יג
מכיוון שהיה מקובל על הממשלה הבריטית ועל חוגי החברה הגבוהה הן כאחד משלהם והן כמשקיף מבחוץ , יכול היה וייצמן לדבר עם הבריטים בנימה אינטימית ובעת ובעונה אחת גם להשמיע באוזניהם דברי תוכחה ומחאה , שאמינותם היתה ברורה בעליל . אישים כמו מקס נורדאו , שהאשימוהו כי מיהר להישבות בחבלי המדיניות הבריטית , לא עמדו על היתרונות שהפיק מן המצב הזה . למעשה שום דלת בווייטהול או בכל טרקלין אפנתי בלונדון לא היתה סגורה בפני וייצמן , אפילו אם בחר לעתים רחוקות לטרוק אותה מתוך פרץ של זעם מחושב . אחד העם הסביר את עלייתו של וייצמן להנהגה בצירוף של סגולות אישיות ושל תנאים אובייקטיביים שפעלו לטובתו . הנסיבות המזדמנות של מלחמת העולם הראשונה הפכו את וייצמן לסמל הציונות בעיני העילית הבריטית . הוא מילא חלל ריק בהנהגת ההסתדרות הציונית העולמית והשכיל , אגב כך , ליצור את הרושם שהוא דובר בשם "היהדות העולמית . " לדידם של הבריטים , וייצמן היה לא רק ערוץ הידברות בינם ובין היהודים ; יהודים רבים אחרים , בין שנולדו באנגליה ובין שהיגרו אליה , התאימו לתכלית הזאת ממש כמו וייצמן ואולי אף יותר ממנו . ואולם וייצמן הצליח ליצור את הרושם כי "הוא עצמו היה מדינאי עולמי , נציגה של ממשלה גולה שמאחוריה ניצבת קהילה גדולה , מלוכדת ורבת עוצמה . " כיוון שכך , התייחסו אליו הבריטים כאל מדינאי המייצג אומה ריבונית , מבלי לדקדק יתר על המידה במעמדו הפורמלי . עצם נוכחותו הילכה עליהם קסם והם האזינו לטיעוניו . על כל פנים , שני הצדדים למשא ומתן שהוליך להצהרת בלפור הבינו בבירור כי הם מנצלים זה את זה למען מטרותיהם המדיניות . מנהיגותו של וייצמן בתנועה הציונית במרוצת התקופה הזאת התחולל שינוי מהותי במוקד פעילותו של וייצמן . מכאן ואילך , שוב לא יתן את הדעת בראש ובראשונה על ויכוחים ציוניים פנימיים . מעמדו החדש הפגיש אותו עם פקידי ממשלה בכירים ועם אדוניהם השרים , שנדרשו לשאיפות הציוניות . כיוון שניתנו לו הזדמנויות נדירות שכאלה לקדם את עניינה של הציונות בחוגים הנושאים באחריות ישירה להחלטות מדיניות , החליט וייצמן למקד את מאמציו האישיים בתחום הזה . כ 1917 נעשה לנשיא הפדרציה הציונית האנגלית , אבל תשומת הלב שייחס לחובות הכרוכות בתפקיד הזה היתה מעטה יחסית . כך או כך , מעמדו הרשמי של וייצמן אמנם הוסיף לפעילותו הדיפלומטית מידה מסוימת של לגיטימציה , אבל השפעתו של מעמד זה על החוגים הממשלתיים היתה מעטה . בכל הנוגע לגיוס תמיכתה של קהילה יהודית אנגלית מאוחדת — בעצם של קהילה יהודית עולמית מאוחדת - במובן הרחב יותר , נעשה וייצמן שווה נפש יותר ויותר . אפשר שקיבל את מסקנתו של אחד העם כי ההסדר שיבוא אחרי המלחמה לא יהיה קשור כמעט כלל עם כוחה של הקהילה היהודית , וטיבו ומהותו ייגזרו בראש ובראשונה מן האינטרסים של המעצמות המנצחות . מתוך דבקות בקו הפעולה שאימץ לעצמו עוד בימים הראשונים של המלחמה , פעל וייצמן כמעט לבדו כדי לשכנע את אנגליה ואת עמיתיו הציונים שפרוטקטורט בריטי על ארץ ישראל הוא הפתרון הטוב ביותר מנקודת הראות של האימפריה ושל העניין היהודי הלאומי כאחד . וייצמן , יותר מכל ציוני אחר , היה בטוח כי האימפריה הבריטית תוסיף להיות גורם קבוע בזירה הבינלאומית וכי האינטרסים שלה , במיוחד במזרח התיכון , ילכו ויתרבו . ומרגע שהגיע למסקנה
|
|