פתח דבר

עמוד:7

פתת דבר הקיבוץ הוא אחד ההישגים המרשימים ביותר של הציונות , הישג אנושי , חברתי וכלכלי שרישומו ניכר ואף מוכר לא רק בישראל , אלא גם ברחבי העולם . המלה ' קלבוץ ' היא מן המלים העבריות המוכרות ביותר בשיח העולמי , והיא אף מופיעה במילונים לועזיים שונים . שני מתחים בסיסיים מלווים את תולדות הקיבוץ מראשיתו ואת החקר עליו . הציר הראשון נמתח בין הגישה המסבירה את לידתו של הקיבוץ ואת התפתחותו כפרי השקפות רעיוניות ( אידאולוגיה , ( לבין זו הרואה בייסודו של הקיבוץ ובאופן התפתחותו תוצאה של נסיבות היסטוריות , מענה לקשיים ולצרכים ארציים פרי נסיבות הזמן והמקום . קטביו של ציר המתח השני הם מצד אחד היותו של הקיבוץ אורח חיים שיתופי , קומונה , הוויה אנושית וחברתית ייחודית , שיש לה ערך בזכות עצמה , צורת חיים שעצם קיומה הוא מטרה , תכלית , ובקוטב הנגדי : היותו אמצעי להגשמת מטרות לאומיות וחברתיות . אפשר לבחון את הקיבוץ גם מזווית הסתכלות נוספת , המשלבת את שני צירי המתח הללו ומוסיפה להם ממד אוניברסלי בדרך של בחינת קשרי הגומלין בין החברותא , כוח המשיכה של החוויה השיתופית , המאפיינת את כל הקומונות בעולם , לבין קיומה של משימת על ציונית , מטרה הניצבת מעבר להצלחה הכלכלית ולאיכות החיים של חברי הקומונה , מאפיין שהוא ייחודי לקיבוצים בישראל . אכן , הסתכלות בקיבוץ כתופעה אוניברסלית מלמדת על ייחודו לעומת קומונות אחרות בעולם בהיותו חלק ממפעל לאומי , שותף לשאיפותיו ומשתתף פעיל בהגשמתן . בה במידה , גם הממעיטים מערכה של האידאולוגיה כבסיס לקיומו של הקיבוץ , אידאולוגיה במובן של השקפת עולם מפורטת המושתתת על משנה סדורה של טיעונים רציונליים , מכירים בכך שקיומו של רעיון משותף , הרעיון השיתופי , הוא תשתית הכרחית לקיומו . לקיבוץ היו מלכתחילה שאיפות , שגבלו ביומרה , לשנות את טבע האדם , לטובה , לברוא 'אדם עברי חדש . ' לשם כך הנהיגו ראשוניו והבאים אחריהם אורחות חיים , חיי תרבות ושיטות חינוך ייחודיים . חלקם התגלו במוקדם ובמאוחר כמנוגדים לטבע האדם , כמו , למשל , הנהגת שוויון מוחלט בין חברי הקיבוץ , ביטול הרכוש הפרטי וביטול היכולת להורישו לדור הבא , וחינוך משותף הכרוך בהרחקת ילדים מהוריהם במשך רוב שעות היממה , ולא אחת אף ניתוקם לשבועות ארוכים . עם הזמן השתנו חלק מאורחות חייו של הקיבוץ , וחלו שינויים בערכים יסודיים שלו . כך , למשל , העיקרון הראשוני של חיי הקיבוץ : 'מכל אחד לפי יכולתו ולכל אחד לפי צרכיו ' הוסב למציאת היחס הנכון בין תרומה לתמורה . ההתייחסות לעבודה כערך , ובמיוחד עבודת הכפיים , וביתר ייחוד - עבודת האדמה , החקלאות , שהייתה מאושיות ההוויה הקיבוצית , השתנתה אף היא עם הזמן .

יד יצחק בן-צבי


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר