|
|
עמוד:10
הגזעי שגדוד משרתים מרבה ידיים מטפל בו באורוותיו של רוטשילד , עם הבהמה הכבדה בחוות נורמנדי אשר חורשת את האדמה , סוחבת את הדשן ואוספת את התבואה . הביטו נא בפרא האציל , שהמיסיונרים של המסחר וסוחרי הדת טרם השחיתו בעזרת הנצרות , העגבת ודוגמת העבודה , והביטו נא בעבדי המכונות האומללים שלנו , כשאנו , באירופה המתורבתת שלנו , מבקשים לשוב ולמצוא שריד וזכר ליופיו המולד של האדם , עלינו ללכת לחפש אותו בארצות בהן הדעות הקדומות הכלכליות טרם עקרו את השנאה לעבודה . ספרד , ההולכת ומתנוונת , למרבה הצער , יכולה עדיין להתגאות בכך שיש לה פחות בתי חרושת מאשר לנו יש בתי כלא ומחנות צבא . אך האמן מתענג על מראהו של האנדלוסי , כהה בערמונים , זקוף וגמיש בגבעול פלדה ; והלב מנתר בבית החזה למשמע הקבצן , העטוף בהידור בשכמייה בלויה ומחוררת , המכנה את הדוכס מאוסונה * מיג , 7 משל היו שווים . בעיני הספרדי , שהחיה הפרימיטיבית שבו עוד לא התנוונה , העמל הוא השעבוד הגרוע ביותר . גם בקרב היוונים בני העת העתיקה לא הייתה אלא שנאה כלפי העבודה : לעבדים , ולהם בלבד , מותר היה לעבוד . האדם החופשי לא הכיר אלא את התרגול הגופני ואת משחקי החשיבה . הייתה זו העת בה אנשים כאריסטו , פידיאס או אריסטופנס נשמו והתהלכו בין בני העם ; הייתה זו העת בה מחץ קומץ גיבורים במרתון את שבטי אסיה שאלכסנדר מוקדון עמד להכניע . הפילוסופים של העת העתיקה לימדו את הבוז לעמל - קלונו של האדם
|
|