|
|
עמוד:9
להבנה ולהסכמים בסוגיות אלה , ומכאן שהשאירו אותן לסדר היום של דיוני הסכם הקבע . הם תלו תקוות בשינוי האווירה , הם בנו על הדינמיקה של הדו-קיום שיתפתח בשטח , על ה"צעדים בוני אמון" . ( CBM )) מנגנון התיאום והקישור שהוקם בשלב " ש / ם ההסכמים היה אמור להיות התשתית שעליה יצמח דו-קיום זה . והסיורים המשותפים היו אולי המבחן החשוב ביותר של מימוש דו-קיום זה בשטח במגע בין האנשים שבשטח - פלסטינים וישראלים כאחד . קובי מיכאל משלב במחקרו , באופן נדיר , את המעורבות ואת ההתנסות האישית בסיורים המשותפים עם ניתוח מתודולוגי של המבחן התאורטי-מדעי של מה שקרה בפועל . עבודתו בוחנת סוגיה שהייתה במידה רבה המפתח לכישלון התהליך . הוא רואה את הסכמי אוסלו כ'יהסכם ביניים למשך חמש שנים , במהלכו נדרשה מערכת שלמה של אמצעים בוני אמון שיהיה בהם בכדי לשכך את החרדה הישראלית בכל הקשור לביטחונה ואת החרדה הפלסטינית מפני הנצחת מציאות של כיבוש ישראלי . " ציוות כושל ואכן בע"ת המפתח שקובי מיכאל מעלה בעבודתו היא "מדוע לא התפתחה אינטראקציה חיובית בין חברי ועדת השופטים תא"ל ( מיל { ' א' לפיד ( מימין ) והעתונאי אהרון ברנע בין מלחמת השחרור לביצוע הסכמי אוסלו בש 0 ח הקבוצות הישראליות לקבוצות הפלסטיניות בסיורים המשותפים . " הממצאים והמסקנות שאליהם הוא מגיע מדכאים - הם מבטאים את הפער הגדול שבין ההערכות האופטימיות שאפיינו את הדרג המדיני העליון ובין חוסר המודעות לצורך להחדיר אווירה זו לדרגי השדה , אשר הם - בהתנהגותם , במעשיהם ובמחדליהם - היו עתידים לקבוע את התוצאות . הכשל הראשון במעלה היה , ככל הנראה , העדר המיון המוקדם של סגל המשתתפים בסיורים המשותפים - לא צפו את הסכנה שבציוות אנשים בעלי שומת תרבותית , חסרי לשון משותפת , נגועים בדעות קדומות ובתפיסות םטראוטיפיות . לא היתה הכשרה מקצועית מוקדמת - לא נפרדת למשתתפים בכל צד ולא משותפת , שבה עוברים שני הצדדים הכשרה נאותה . העיון בעבודה מצביע על הצורך ללמוד היטב את הלקח : כיצד ראוי להיערך בעתיד אם נגיע שוב להפעלת מנגנוני תיאום וקישור כאלה . ראוי כי עבודה זו תפורסם גם מחוץ למערכת האקדמית הצרה כדי שמסקנותיה יגיעו גם לדרגים הבכירים הצבאיים והמדיניים כאחד ולקהל הרחב . דינמיקה של פשרה אמיר רום קיבל את הפרס השלישי על עבודתו "היבטים תרבותיים במו " מ לשחרור שבויים שנערך בין ישראל לפת"ח ולוחית העממית בשנים . " 1982-85 בדיקת המרכיבים המיוחדים האלה במו"מ לחילופי שבויים בין ישראל לגורם ערבי שאינו מדינה יש בו עניין מיוחד גם מהזווית האקטואלית . זאת מאחר שנערכה פה בדיקה יסודית של שני תהליכי מו"מ שהעסיקו את הציבור הישראלי ואת דרג מקבלי ההחלטות , מו"מ שתוצאותיו עוררו בזמנו ויכוח ציבורי בחברה הישראלית . כמו כן יש בעבודה עניין אקטואלי , בגלל העובדה שההנהגה המדינית של ישראל נדרשת גם היום ויכולה להידרש גם בעתיד , לסוג כזה של מו"מ שקשור לאחד המרכיבים החשובים בתפיסת העולם הקיומית שלנו : פדיון שבויים . חבר השופטים מציין לשבח את רמת הניתוח של העבודה הבוחנת את הנושא מהזויות האלה : שלב ההכנות והתיאומים שלפני המגעים בין שני הצדדים , הדינמיקה של הפשרה עד ההגעה להםכם , האמצעים למיניהם שבהם השתמשו הצדדים להשגת יעדי המו"מ , חשיבות זהותם , אישיותם ואופיים של האישים והארגונים המעורבים במו " מ , דרכי התקשורת בין הצדדים , השימוש בשפה מסוימת במו"מ , מידת השפעתם של ערכים כמו רגישות לחי ארם על אופי ניהול המו"מ , תפקוד ההנהגה ויחסיה עם צוות המו"מ , היחסים הפנימיים בכל צד והשפעתם על מהלכי ההידברות ועל תוצאותיה . כן עוסקת העבודה תפיסת מימה הזמן והמקום בכל צד , החשיבות שמייחס כל צד לתקדימים , גילו" יוזמה בכל שלב משלבי המו"מ וההיבטים התפיסתיים שלפיהם תופס כל צד את הצד השני ואת עצמו וכן הקשר שבין התפיסה הזאת למציאות . פרק המסקנות הוא מעניין וחשוב ויש נו כדי לסייע רבות בידי אלה שמנהלים היום או ינהלו בעתיד מו " מ דומה . הפרסים חולקו על-ידי חברי ועדת השופטים ועל-ידי ראש אמיין האלוף אהרון זאבי-פרקש , שהיה האישיות המרכזית בטקס . זאבי העלה זיכרונות מהיכרותו את האלוף יריב ז"ל ועמד על אישיותו כאדם רגיש לפקודיו בכל הדרגות . כמו כן סקר ראש אמ" ן , בדבריו , תהליכים במזה"ת ובעולם .
|
|