"נתיב" ליהודי ברה"מ הקומוניסטית

עמוד:21

כאשר כל הקרובים נתקבצו שוב , נערכה התייעצות משפחתית והוחלט על מה שהוחלט . גברת חנקין התקרבה שנית אל יהודה , שבינתיים העתיק את במת-ההצדעה ועבר לעמוד לפני חלון ראווה , ושאלתהו : "האם אתה מוכן לנסוע עם בני במונית " ? לא הוסיפה לאן ומדוע אך קיבלה תשובה חיובית . , הבן יצא מתוך החבורה , ויהודה בעקבותיו . הראשון עצר מונית , נכנס בה בדלת אחת ויהודה בשניה . איש לא דיבר עם חברו . הבן מסר לנהג שם ורחוב . כאשר הגיעו למקום חפצם שילם ויצאו . הרחוב לא הצטיין בשלל אורות . כאשר המונית הסתלקה המשיכו ברגל עוד מספר דקות , ובהגיעם לרחוב סמוך , נכנסו לאחד הבתים ועלו לדירת הבן . הבן , אשר גר עם חותנתו , שילח אותה לאסוף את יתר בני המשפחה ולבשר להם שהמבצע עבר בשלום . בני-המשפחה התאספו במהרה . הוכנה סעודה , והתפתחה שיחה ערה , שנמשכה עד קרוב לחצות . יהודה סיפר על הארץ והחיים בה . הבן לעומתו שוחח על חייו הוא , עסקיו , דאגותיו . קשה היה לו לתפוס , שהשלטונות הסובייטים הרשו לאוניה ישראלית לעגון באודסה . " בודאי יש בין קהל-המלחים חברי המפלגה הקומוניסטית , אחרת לא הייתם מפליגים הנה " . בהתקרב שעת הפרידה הודתה גב ' חנקין על הכבוד לארח ישראלי ומסרה דיש לבתה בחיפה . יהודה יצא את הבית , כאשר גבי חנקין שימשה לו מורת-דרך . הוא הלך במרחק מה אחריה , עד שהובילתו חזרה לרחי לנין . משם ידע את הדרך . אין השילטונות הסובייטים רואים בעין יפה מגע בין תושבים מקומיים לזרים , ומשתדלים למנוע אותו . בית הכנסת לפני הכניסה לבניין בית הכנסת באודסה , ליד גדר האבן המקיפה את שטחו , נמצאת סככת-אבן נמוכה הנוטה ליפול . זהו מקום מגוריו של חוטב העצים לק'יק , גוי-השבת האוקראיני ואשתו המנקה . הבניין גופו בנוי אבן אפורה בגובה של 2 קומות . בחזיתו שני שערי עץ רחבים , אבל נעולים . ברצונך להיכנס , פנה לכניסה הצדדית . יקבלך פרוזדור חשוך וצר , מלא ערמות עצי הסקה . דרכו תגיע לחדר-תפילה קטן לימות-חול . האולם המרכזי של בית הכנסת מכיל שורות שורות ספסלים בעלי משענות-גב . שלוש מאות מקומות לקהילה היהודית האודסאית הנאמדת ב 200 , 000- נפש . לאורך הקיר המזרחי במה מורמת לאורחים מכובדים . בטבורה ארון-הקודש מכוסה פרוכת אדמדמה שזורה בחוטי-זהב דועכים . במה קטנה לקריאה בתורה בקצה השני של האולם , פניה אל ארון-הקודש . עליה היו מפוזרים כמה סידורי תפילה וספרי תהילים קרועים . עלעלתי בהם . נדפסו למעלה ממאה שנה , וכורכו כבר פעמים אין ספור . הרי אין סידורי תפילה חדשים או כל תשמישי-דת אחרים באודסה . על הקיר לשני אידי הארון תלויות היו 2 כרזות . חציה השמאלי של כל כרזה כתוב באותיות רוסיות הימני בעברית . היה זה נוסח של "תפילה בעד השלום , " תפילה מיוחדת במינה , שלא מצאתי דוגמתה בשום סידור . " אבינו שבשמים ברך את ממשלת ס . ס . ס . ר . מגינת השלום בכל העולם ונאמר אמן ! " לא עשיתי לי רשימות , כפי שגם לא רשמתי בכל מקום אחר בהיותי באודסה . אבל אם הזיכרון אינו מטעני היו אלה הפסוקים הפתוחים את שני הפרקים שהתפילה " בעד השלום " כללה . זוהי אכסניית-התורה ליהודי אודסה . כנהוג ביתר הערים הסובייטיות שבהן ריכוז יהודי ניכר , השאירו השלטונות גם כאן בית-כנסת אחר ויהיר . זהו המקום הבלעדי שבו היהודי האודסאי יכול עדיין לפגוש באות עברית אחרי החיסול המוחלט של כל פעילות יהודית . וזהו גם המקום היחיד שאורח-חוץ יכול לראות עדיין יהודים בצוותא , על פי רוב בין שניים לעשרה . בימות חול מתאסף בקושי מניין יהודים באים-בימים המתפללים שחרית בשעה מוקדמת , ע"מ להספיק ולצאת ליום עבודה . בשבתות לפני הצהרים מבקרים בבית-הכנסת האודסאי שלוש עד ארבע עשרות קשישים , ביניהם כמה נשים . רק יום אחד בשנה מלא בית-הכנסת מפה אל פה ומאות יהודים אף צובאים בחוץ , ביניהם גם צעירים , יום הכיפורים . לעיתים נדירות יקרה ואוניה ישראלית תעשה את השבת בנמל אודסה . הזדמן אז קבוצת בחורים ישראליים לבית-הכנסת המקומי , נוהגים בהם כבוד גדול , והם מתכבדים בישיבה על הבמה המיוחדת לאורחים , ליד ארון-הקודש נפרדים ומנודים מקהל המתפללים באולם . זהירות מלשין מבטיהים של אלה ואלה נפגשים באלם . גם בשעת ההפסקה בין שחרית למוסף , בעת הקריאה בתורה , כשהישראים מתערבים בין הקהל בבית-הכנסת , מהססים היהודים להיכנס בשיחה עם הימאים . לא אחת קורה , שכאשר מחליפים מספר מילים סתמיות-מקריות " גש גבאי וילחש : " שששההה ! אל תדברו ! מלשין נוכח בבית-הכנסת " . השמש , הזקן לבוש קפוטת-השבת שלו , רגיל היה כבר לביקורים של ימאים ישראלים . גם יתר שלושת היהודים הצסרפו לשיחה על נושאים כלליים ... ובלתי מסוכנים . אחד הנוכחים , יהודי שעיוורון היכה אותו בשתי עיניו , לא הסתפק באידית , אלא דיבר עברית בהברה אשכנזית , כאילו שמח להזדמנות . השמש , שהואיל להראות לי את בית-הכנסת , הוסיף להשכילנ . סיפר על ציבור המתפללים ועל צורת קיום בית הכנסת . הוא אינו עובד המדינה , אלא מתקיים הודות לתרומות כספיות של המתפללים . אבל עליו לשלם מס-הכנסה . השלטון של מהם כל כח והשפעה . סיפקתי הסקרנות המאופקת של הישישים וסיפרתי על הארץ ועל קיום חי 1 הדת בה . שאלו לדעת מה המטען שהביאה "כנרת" בהפלגה הזאת . ידוע להם , על תנועת האוניות הישראליות בנמל הסובייטי . היהודי הקשיש והעיוור שאינו מסוגל להזיק לזבוב , היקשה : "נו , ומה לוקחת אונייתן בחזרה לישראל " ? בטרם הספקתי להשיב לשאלה תמימה זו , דחפהו שני המופלגים-בשנים שעמדו לידו : "הנח זה בכלל לא מעניין אותנו . זה אסור לנו לשאול ולדעת " .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא