|
|
עמוד:20
// נתיב" ליהודי ברה"מ הקומוניסטית ספינות הסוחר הישראליות שימשו אמצעי להגיע ליהודי ברה"מ בשיא שילטון האימים של סטאלין מאת : ראובן מירן המשימה המרכזית של "נתיב" בשנות החמישים היתה לשמור על קשר חי ושוטף ככל האפשר עם האוכלוסייה היהודית מעבר למסך הברזל , באופן שימחש ליהודים את העובדה שמדינת ישראל זוכרת את דבר קיומם . להשגת מטרה זו נוצלו גם אניות צי הסוחר הישראלי , שנשאו מיטענים של פרי הדר לנמלים הסובייטיים , הרומניים והבולגריים בים השחור . אנשי "נתיב" עלו על הספינות בכיסו' של ספנים לכל דבר , כאשר רק רב-החובל והאלחוטן שותפי סוד לזהותם ולמשימותיהם : זיהוי וסימון האתרים והמרכזים היהודיים בערי הנמל שלחופי הים השחור ואיתות חד-משמעי ליהודים שמדינת ישראל זוכרת את דבר קיומם ופועלת להצלתם . פעילות זו היתה רגישה מאוד והתבצעה בחשש מתמיד של חשיפה על ידי שירותי הביטחון המקומיים . תקלה מיבצעית היתה עלולה להקרין באופן שלילי ביותר על יחסי המיסחר והכלכלה החיובים עם המדינות המארחות . אחד ה"ספנים" האלה היה יהושע שחר , שאף העלה את רשמיו על הכתב . אודסה של ביאליק בעבר הלא-רחוק ה"תה ק"מת עוד אודסה אחת . אודסה היהודית , עיר ואם בישראל בתחילת המאה העשרים . ממנה לא נשאר כמעט זכר . נפל בחלקו של חיים שורר עורך עיתון "דבר ; להביא דרישת-שלום מזעזעת מתקופת ההוד ההיא , מהמקום היחיד שזכרה עדיין ניכר . מבית העלמין היהודי . אודסה דאז , שהייתה הקהילה היהודית הגדולה והעשירה ביותר ברוסיה הצארית , וששבתות ומועדים יהודיים היו מורגשים היטיב ברחובותיה , שמשה גם אכסניה תוססת לתחיה הלאומית היהודית . החל משנת 1949 חוסלו לחלוטין , לפי הוראות השלטונות , בתי ספר , התיאטרונים והעיתונים היהודים . כיום שוב אין זכר לאות יהודית או לחיים יהודים עצמאים . אמא-אודסה של מנדלי-מוכר-ספרים וביאליק , של פינסקר ולילינבאום , של אחד-העם וטשתיחובסק , 1 שבה ראו אור לראשונה כתבי-העת "המליץ , " "קול המבשר" ו " סיון" נעלמה ללא שוב . היא נשמרת רק בזכרונות קשישי-הדור ההוא או בין רפי-ספרים . אודסה היהודית של היום שונה לגמרי . הפגישה מראשית טיולי ברחובות תרו עיני אחרי יהודים . לא עובר זמן רב עד שישראלי מבחין בקלסתר פנים המעיד נאמנה . כל תושב שלישי רביעי באודסה הוא יהודי . וגם היהודי המקומי מצדו מבחין באיש הישראלי . הפגישה היא אילמת , דוממה , וגורמת צער לשני הצדדים . אין יהודי מעז לגשת ע"מ לשוחח שעה קלה . וגם הישראלי נזהר לא לסבכו . ראיתי קריצות-עין חטופות . הרגשתי ביהודים שהלכו אחרי עמיתי ואחרי , כדי לקלוט שיחנו העברי או האיד . עברתי ליד יהודים שדברו ביניהם אידית , אם כי בדרך כלל שגורה בפיהם השפה הרוסית . נתקלתי בשתיקה פתאומית מבוהלת כאשר ברכתי פעם בברכה המסורתית " שלום עליכם . " אבל המבטים האילמים חודרים ללב . יש ויהודי ברחוב או בנפתולי-הנמל מפליט לעומתך "ברוך תהיה" חטוף , או "שלום" או השאלה "מישראל " ? וממשיך בדרכו . ידוע ידע היטב מי אתה , אבל חפץ בדרך זו להביא השתתפותו בחוויה של הופעת אדם מישראל בחוצות העיר . הפגישות הדוממות עם הנוער היהודי הן הכואבות ביותר . ישראלי פוגשו במסדרוני האופרה , שבה הנוער מהווה חלק ניכר מקהל המבקרים . הצעירים והצעירות היהודים מנסים לקלוט מרחוק בדבור שבפינו , וא " כ מתלחשים ביניהם . לעיתים רחוקות יקרה שיהודי יעיז להזמין ישראלי לדירתו . התנאים המיוחדים השוררים לא מרשים התקרבות . יחד עם זאת הם מלמדים את היהודים לזהירות ולתחבולות שונות , עיט . להתגבר על רוע הגזירה . כל ההחבאות הזאת מעציבה ומדכאת מאד . לחברי יהודה מסרה מכירתו בחיפה פריסת שלום עבור אמה המתגוררת באודסה , בליווי הסבר איך למצוא כתובת ולהקים קשר . המכירה , ילידת אודסה , נישאה לנתין פולני יהודי ואחרי המלחמה עלתה איתן ארצה . הצטרפתי אל יהודה . מצאנו את הרחוב לנין ואת הבית המבוקש . נכנסנו לחנות שבקומת הקרקע , כביכול במסרה לקנות משהו . היה עלינו לשאול פיה של המוכרת היהודית הזקנה . הדבר לא עלה בידינו מפאת זרם הקונים התדיר . לבסוף פנינו באידית אל יהודי שהסתובב סביבנו ושאלנוהו על גברת חנקין . לפי ההסבר החיפני הייתה צריכה לגור באותו הבית . כן , היהודי מכיר אותה ומוכן לקרוא לה . כעבור שעה קלה הופיעה האישה , אם הבת אשר בחיפה . כאשר החנות התרוקנה קמעה מקונים , מסרנו לה באחת הפינות את דרישת-השלום הסריה וסיפרנו על הבת . גברת חנקין הייתה מעוניינת לשמוע עוד ועוד . אין פלא . לא כל יום נקלע אורח מישראל לאודסה . קבענו פגישה נוספת לשעות הערב , על המדרכה שלפני הבניין . לפגישה הלך יהודה לבד . בהיגיעו למקום המיועד נוכח לדעת , שנוסף לגברת חנקין המתינו עוד חמישה יהודים . הוא נמנע מלגשת אל הקבוצה , אלא נעצר על סף-המדרכה כעשרה מסרים . ניגשה אליו גברת חנקין ולחשה ל : 1 "האנשים איתי הם בני-משפחה . מאד רוצים להכיר אורח מישראל . מיד יעברו על פניך ויציגו את עצמם " . וכך היה . גברת חנקין הצטרפה שוב אל הקבוצה . עברה לידו אישה צעירה , אחות המכירה ברויפה ותוך כדי מהלך לחשה באידית לעבר יהודה : "שמי שורקה . " עשתה סיבוב וחזרה למקומה . מיד אחריה עבר גבר צעיר , בעלה . הציג עצמו : " שמי סשקה . " וכך , בתהלוכת-היכרות מיוחדת במינה זו , עבר הבן של גב' חנקין , מישקה , אשתו סוניה והדוד אברשה , והציגו עצמם .
|
|